מדרחוב

מדרחוב הוא רחוב עירוני שבו כלי רכב ממונעים, כמו מכוניות ותחבורה ציבורית, לא מורשים לנסוע. הרחוב מרוצף לרוב באבני מדרכה והוא מיועד להולכי רגל, אנשים שצועדים ברגל בין חנויות ובתים.

המילה "מדרחוב" היא הלחם של המילים "מדרכה" ו"רחוב". בדרך כלל משתמשים בו לקניות ותיירות, אך גם רחוב שאינו מיועד במיוחד לזה יכול להיקרא מדרחוב.

יתרונות המדרחוב הם נוחות, שקט וביטחון להולכי הרגל. בגלל הריצוף והשטח הסגור, משתמשים בו גם לאירועים כמו פסטיבלים, ירידי אמנות ושווקי אוכל.

לעיתים רחוב הופך למדרחוב רק בחלק מהזמן. החלוקה יכולה להיות לפי שעות ביום, בשעות העומס מותרת תנועה, ובשעות אחרות הרחוב פתוח להולכי רגל. מוסדרים גם מקרים בהם הרחוב פתוח לרכבים בימי השבוע וסגור בזמן המנוחה השבועית.

דוגמאות בישראל: במרכזי ערים רבים יש מדרחובים, כמו מדרחובי בן-יהודה ונחלת שבעה בירושלים, ומדרחוב נחלת בנימין בתל אביב. באשדוד סגרו את מרכז העיר הישן לתנועת רכבים בחלק מהזמנים.

המודרני הראשון בעידן הרכב הוא סטרוגט (Strøget) בקופנהגן. הרחוב הוסב למדרחוב ב-1962 ובהמשך, ב-1964, הוכרז כמגע קבע, בעקבות רעיונות המתכנן הדני יאן גהל. בעיר קוריטיבה בברזיל סגר ז'יימה לרנר ב-1968 את רחוב "15 בנובמבר" לתנועת רכבים.

בירושלים נבנה מאז אמצע 2007 מדרחוב ארוך של כקילומטר וחצי על חלק מרחוב יפו, מהכיכר המרכזית ועד כיכר הדוידקה. ברחוב זה עוברת גם הרכבת הקלה. סמטאות ונציה נחשבות גם הן למדרחוב גדול מאחר שאין בהן תנועה ממונעת והתחבורה נעשית בסירות בתעלות.

מדרחוב (רחוב שבו הולכים אנשים ורכבים לא נוסעים) הוא רחוב מיוחד בעיר.

הרחוב מרוצף באבנים. בדרך כלל יש בו חנויות ומוכרים. אנשים הולכים שם בקצב נינוח ובטוח.

מדרחובים משמשים גם לפסטיבלים, שווקים ומופעים קטנים. לפעמים הרחוב פתוח להולכי רגל רק בשעות מסוימות או בימים מסוימים.

דוגמאות: המדרחוב המפורסם הראשון נמצא בקופנהגן והוא נקרא סטרוגט. בעיר ברזילאית קוריטיבה סגרו רחוב מרכזי לרכבים ב-1968. בארץ יש מדרחובים בתל אביב ובירושלים.

גם בוונציה יש הרבה מדרחוב, כי שם אין מכוניות וכולם נעים בסירות בתעלות.