קרינת הוקינג היא קרינה אלקטרומגנטית שנפלטת מחור שחור בעקבות תהליכים קוונטיים. אופק האירועים (הגבול שממנו אף קרן אור לא יכולה לחזור) הוא המקום שבו מתרחשים התהליכים האלה.
בשנת 1975 הציע סטיבן הוקינג שחור שחור חייב לפלוט קרינה. הוא הסביר זאת בעזרת יצירת זוגות חלקיקים וירטואליים (זוגות שמופיעים ולרגע נוכחים בריק) קרוב לאופק האירועים, כך שאחד החלקיקים עלול להימלט כקרינה.
החישובים הראו שקרינה זו מתאימה לאנטרופיה (מידת המידע או חוסר הסדר) הפרופורציונלית לשטח אופק האירועים. רעיון זה נקשר להצעתו של יעקב בקנשטיין ונקרא אנטרופיית בקנשטיין-הוקינג.
התהליך מוציא אנרגיה מהחור השחור ויכול להוביל להתאיידות (היעלמות איטית של מסת החור). עם זאת, הקרינה חלשה מאוד והזמן להתאיידות של חור במשקל שמש אחת גדול מגיל היקום.
התאיידות שמעוררת קרינת הוקינג מעלה את פרדוקס אובדן המידע, השאלה מה קורה למידע לפי חוקי המכניקה הקוונטית (המושג הטכני: חוסר יוניטריות).
ב־2004 הכריז הוקינג שהוא מצא דרך להתמודד עם הפרדוקס על ידי חישוב תנודות באופק האירועים שנגרמות על ידי הקרינה. יש גם גישות אחרות שמנסות להציע מנגנונים שמונעים התאיידות מלאה של החור.
ב־2019 הושג אישוש ראשון לקרינת הוקינג במעבדה, באמצעות יצירת "חור שחור" אקוסטי (דמוי חור שחור בקול). המדידה בוצעה על ידי פרופ' ג'ף סטיינהאור מהטכניון.
קרינת הוקינג היא קרינה שיוצאת מחור שחור.
אופק האירועים הוא הגבול סביב החור השחור. מאחורי הגבול לא חוזר אור.
הסיבה לקרינה קשורה לזוגות חלקיקים וירטואליים. זה משמעותו: חלקיקים שמופיעים ונעלמים בריק.
אחד מהם יכול לברוח ולצאת כקרינה. זה גורם לחור השחור לאבד אנרגיה.
התהליך איטי מאוד. לחור שחור בגודל השמש ייקח יותר זמן מגיל היקום להיעלם.
מושג חשוב קשור לזה הוא אנטרופיה. אנטרופיה היא דרך למדוד מידע או סדר.
בשנת 2004 הוקינג הציע פתרון לשאלה מה קורה למידע שנעלם. יש גם רעיונות אחרים.
בשנת 2019 הצליחו להבחין בקרינת הוקינג במעבדה. המדידה נעשתה על ידי פרופ' ג'ף סטיינהאור מהטכניון.
תגובות גולשים