מואנג'ודארו נמצאת כ-80 ק"מ דרום-מערב לסוקור שבפקיסטן והיא מוכרת על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. העיר היא אחת מערי תרבות עמק האינדוס, והיא נשמרה טוב יותר מהעיר הראפה שנמצאת כ-600 ק"מ ממנה.
העיר נבנתה במאה ה-26 לפנה"ס וננטשה במאה ה-17 לפנה"ס, ככל הנראה בגלל שינוי במסלול הנהר שסיפק את המים לתושבים. חורבותיה התגלו בשנות העשרים של המאה ה-20, והאתר כיום בסכנה עקב עליית מפלס מי התהום בעמק הנהר.
שפת תושבי עמק האינדוס עדיין לא פוענחה, כלומר לא הצליחו לקרוא או להבין אותה. לכן שמותיהן המקוריים של הערים אינם ידועים. השם "מואנג'ודארו" בסינדית פירושו "תל המתים".
מואנג'ודארו היא עיר מתוכננת היטב, עם רשת רחובות ובניינים מלבנים. הבניינים נבנו מלבנים אפויות (לבנים שנאפו בחום), מלבנים מיובשות בשמש, ועץ חרוך. בשיאה חיו בעיר כ-35,000 תושבים. העיר כללה מערכת ביוב מתקדמת, בתים בקומה אחת ובשתי קומות, ובית מרחץ ציבורי גדול.
בית המרחץ נבנה מעל שכבה של זפת טבעית, כדי למנוע דליפות מים. בעיר היו גם באר גדולה, אסם ושוק מרכזי. בעיר הייתה מצודה ומצודה תחתונה: במצודה נחשפו בית המרחץ, אזור מגורים לכ-5,000 תושבים, ושני אולמות גדולים.
העיר נהרסה ונבנתה מחדש לפחות שבע פעמים, כנראה בגלל הצפות של נהר האינדוס. כל בניה חדשה הוקמה מעל חורבות הקודמת.
מואנג'ודארו היא עיר עתיקה בעמק הנהר אינדוס. היא נמצאת בפקיסטן, ליד סוקור.
העיר נבנתה לפני הרבה שנים, במאה ה-26 לפנה"ס. אז חיו שם כ-35,000 אנשים.
מואנג'ודארו שמורה טוב. אונסקו (ארגון שמגן על אתרים חשובים) הכריזה עליה כאתר חשוב.
העיר תוכננה עם רחובות מסודרים ובתים מלבנים. לבנים אפויות הן לבנים שנאפו בחום. היו שם גם לבנים מיובשות בשמש.
במקום היה בית מרחץ גדול. הבית היה בנוי על זפת טבעית. זפת היא חומר שמונע דליפות מים.
העיר כללה גם באר גדולה, אסם ושוק. היא התחלקה למצודה ולעיר התחתונה.
השפה שאנשים דיברו שם עדיין לא מובנת לנו היום. השם "מואנג'ודארו" בסינדית אומר "תל המתים".
העיר נהרסה ונבנתה כמה פעמים, כנראה בגלל הצפות של הנהר.
החפירות התחילו בשנות ה-20 של המאה ה-20. היום יש דאגה מהמפלס העולה של מי התהום.
תגובות גולשים