'מודה ועוזב ירוחם' מקורו בפסוק בספר משלי. פרשנות מסורתית רואה בו ביטוי לרחמנות ה' ולפתח תשובה פתוח לעבריינים.
החצי הראשון של הפסוק, 'מכסה פשעיו לא יצליח', מזהיר שהסתרת החטא לא תועיל. יש כאן קריאה להכרה וטובת הודאה. ההוראה הנוספת 'מודה ועוזב' פירושה: להודות בטעות ולנטוש את הדרך הרעה. כלומר, הודאה בלבד אינה מספיקה; חייבת להתרחש תשובה מעשית.
בתוספתא ובתלמוד מובא משל על טובל שיש בו שרץ בידו, כאזהרה שהטבילה או ההודאה לא מספקות בלי הנטישה. המדרש מזהה את הביטוי עם דמויות מקראיות כמו קין ודוד, שהודו ונמצאה להם רחמים.
הרמב"ם מזכיר את דברי חז"ל הללו. יש שמפרשים שעונש דוד, כולל אובדן בנו, נובע מכך שלא עזב את דרכו אחרי שהודה.
'מודה ועוזב ירוחם' מגיע ממשלי. זה אומר: אם תודות ועוזבים את המעשים הרעים, יש סליחה.
הפסוק אומר שאסור לכסות חטאים. להודות זה טוב, אבל צריך גם להפסיק לעשות את הרע.
חז"ל (חכמי התלמוד) מספרים משל על טובל עם שרץ בידו. המסר פשוט: פעולות אמיתיות חייבות ללכת עם ההודאה.
מדרש משייך את הביטוי לקין ולדוד. יש שאומרים שדוד הודה אך לא הפסק את המעשה, ולכן קיבל עונש קשה, כולל אובדן בנו.
תגובות גולשים