המודיעין הצבאי נותן למפקדים מידע חשוב בזמן. המידע עוזר להבין מה היריב רוצה ואיך הוא פועל.
העבודה נחלקת לשני חלקים פשוטים:
איסוף, להשיג מידע.
מחקר, לעבד את המידע לתמונה ברורה.
מחליטים תחילה על הנושאים החשובים. אחרי זה בודקים מה יודעים ומה חסר. העבודה מתבצעת במעגל שיח בין אוספים, חוקרים ומפקדים.
צי"ח (ציון ידיעות חיוניות), שאלות חשובות שכל מי שאוסף צריך לענות עליהן.
איסוף, מקבלים מידע ממקורות שונים.
מחקר, מסדרים את המידע לתמונה שאפשר להבין.
הערכה, מנסים להבין מה היריב עומד לעשות. לפעמים טועים, כמו במקרה לפני מלחמת יום הכיפורים.
הפצה, מעבירים את המידע למפקדים והצוותים המוסמכים.
מבדקים כמה חזק היריב, אילו כלי נשק יש לו ואיך הוא מארגן את כוחותיו.
מסתכלים גם על מה שממשלות ותנועות אומרות. מחקר אישים בונה תמונה על מנהיגים.
בודקים מכשירים ונשק כדי לדעת מה הם יכולים לעשות ולמי קשה להילחם בהם.
יש ארבע דרכים עיקריות לאסוף מידע:
אוסינט (OSINT) הוא מידע שמפורסם ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים.
סיגינט (SIGINT) הוא האזנה לאותות ולתקשורת. היריב יכול להצפין הודעות. הצפנה זה הדרך להסתיר את המסר.
ויזינט (VISINT) משתמש בצילומים מלוויין וממטוסים כדי לראות מה קורה בשטח.
יומינט (HUMINT) הוא מודיעין שמגיע מאנשים, למשל מרגלים. מרגל הוא אדם שמביא מידע בסתר. דוגמה מפורסמת היא אלי כהן, מרגל ישראלי.
בעבר הפרידו בין אוספים לבין חוקרים. היום מבינים ששיתוף חשוב.
המערכת מארגנת מי מקבל מה, ומי מעביר למי, כדי שהמידע יגיע למקום הנכון.
הבינו שאסור לחסום מידע. צריך לחבר בין אנשים וטכנולוגיות כדי להבין טוב יותר.
עשו שינויים מבניים וטכנולוגיים. הקימו צוותים משולבים ומערכות מחשוב לשיתוף מידע.
גם המשטרה אוספת מודיעין. היא עושה זאת כדי למנוע פשעים וטרור. המשטרה משתמשת בבלשים, סוכנים וטכנולוגיות סייבר.
יש גופי מודיעין במדינות רבות. כל גוף עובד לפי חוקיו ויכולותיו.
העבודה נחלקת לשני חלקים פשוטים:
איסוף, להשיג מידע.
מחקר, לעבד את המידע לתמונה ברורה.
מחליטים תחילה על הנושאים החשובים. אחרי זה בודקים מה יודעים ומה חסר. העבודה מתבצעת במעגל שיח בין אוספים, חוקרים ומפקדים.
צי"ח (ציון ידיעות חיוניות), שאלות חשובות שכל מי שאוסף צריך לענות עליהן.
איסוף, מקבלים מידע ממקורות שונים.
מחקר, מסדרים את המידע לתמונה שאפשר להבין.
הערכה, מנסים להבין מה היריב עומד לעשות. לפעמים טועים, כמו במקרה לפני מלחמת יום הכיפורים.
הפצה, מעבירים את המידע למפקדים והצוותים המוסמכים.
מבדקים כמה חזק היריב, אילו כלי נשק יש לו ואיך הוא מארגן את כוחותיו.
מסתכלים גם על מה שממשלות ותנועות אומרות. מחקר אישים בונה תמונה על מנהיגים.
בודקים מכשירים ונשק כדי לדעת מה הם יכולים לעשות ולמי קשה להילחם בהם.
יש ארבע דרכים עיקריות לאסוף מידע:
אוסינט (OSINT) הוא מידע שמפורסם ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים.
סיגינט (SIGINT) הוא האזנה לאותות ולתקשורת. היריב יכול להצפין הודעות. הצפנה זה הדרך להסתיר את המסר.
ויזינט (VISINT) משתמש בצילומים מלוויין וממטוסים כדי לראות מה קורה בשטח.
יומינט (HUMINT) הוא מודיעין שמגיע מאנשים, למשל מרגלים. מרגל הוא אדם שמביא מידע בסתר. דוגמה מפורסמת היא אלי כהן, מרגל ישראלי.
בעבר הפרידו בין אוספים לבין חוקרים. היום מבינים ששיתוף חשוב.
המערכת מארגנת מי מקבל מה, ומי מעביר למי, כדי שהמידע יגיע למקום הנכון.
הבינו שאסור לחסום מידע. צריך לחבר בין אנשים וטכנולוגיות כדי להבין טוב יותר.
עשו שינויים מבניים וטכנולוגיים. הקימו צוותים משולבים ומערכות מחשוב לשיתוף מידע.
גם המשטרה אוספת מודיעין. היא עושה זאת כדי למנוע פשעים וטרור. המשטרה משתמשת בבלשים, סוכנים וטכנולוגיות סייבר.
יש גופי מודיעין במדינות רבות. כל גוף עובד לפי חוקיו ויכולותיו.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים