מודל ה‑OSI (Open Systems Interconnection) מציג את השלבים הנדרשים כדי להעביר נתונים ברשת. המודל מחלק את הפעולות לשבע שכבות. כל שכבה מבצעת תפקיד מסוים ומוסיפה מידע טכני שעוזר להמשך ההעברה.
המודל הוכן על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO). הוא נולד בשנות השמונים בגלל בעיות תאימות בין רשתות שונות. ב‑1984 פרסם ה‑ISO תקן בשם X.200, והתעדכן ב‑1994.
ברגע שרשתות רבות נבנו בטכנולוגיות שונות, הן לא תמיד ידעו לדבר זו עם זו. מודל ה‑OSI נועד להציע שפה משותפת ותהליך מסודר לעבודה בין יצרנים שונים.
שכבות המודל עובדות מלמעלה מטה בצד השולח, ומלמטה למעלה בצד המקבל. כל שכבה מעבדת את הנתונים שהתקבלו מהשכבה שמעליה, ומוסיפה פרטים שנקראים נתוני בקרה. בצד המקבל כל השכבות מסירות את נתוני הבקרה בזה אחר זה, עד שמגיעים למידע המקורי. לתקשורת בין שני צדדים קיים פרוטוקול מוסכם, כלומר כללים מוסכמים לפעולה.
המודל מכיל שבע שכבות עיקריות, מהגבוהה לנמוכה: שכבת היישום, שכבת הייצוג, שכבת השיחה, שכבת התעבורה, שכבת הרשת, שכבת הקו ושכבה פיזית. משפט זיכרון באנגלית עוזר לזכור את הסדר: "All People Seem To Need Data Processing."
ההמחשה הנפוצה היא כשמשתמש מקיש כתובת אתר בדפדפן:
1. שכבת היישום (החלק של התוכנה שאיתו המשתמש מתקשר) יוצרת את הבקשה.
2. שכבת הייצוג (המרת פורמטים) מקודדת או לדחוס את הנתונים, למשל בקידוד ASCII ומבצעת הצפנה כמו TLS.
3. שכבת השיחה (ניהול החיבור בין מחשבים) מסדירה מתי לשלוח את הנתונים ומפעילה שירותים כגון DNS לתרגום שמות.
4. שכבת התעבורה (שרשרת של חיבור לשליחה אמינה) דואגת לסדר ולהשלים העברות, ולפעמים מבצעת "לחיצת יד" (handshake).
5. שכבת הרשת (כיווניות הנתונים) מחליטה איך הנתונים ינתבו עד היעד.
6. שכבת הקו (התקשורת בין נקודות סמוכות) מארגנת את הסיביות לשידור בצומת הבא.
7. השכבה הפיזית (החומרה) הופכת סיביות לאותות חשמליים או אופטיים ומשדרת אותן על הכבל או האוויר.
בצד המקבל כל השלבים מתהפכים: השכבה הפיזית קולטת אותות, שכבת הקו מפענחת כתובות מקומיות, שכבת הרשת מחליטה אם לשלוח הלאה, שכבת התעבורה בודקת רצף ושלמות, שכבת השיחה מסנכרנת, שכבת הייצוג מפענחת ומפרקת דחיסה, ולבסוף שכבת היישום מציגה את המידע.
בעת ההעברה כל שכבה מוסיפה "עטיפה" של נתוני בקרה. בתום המסע הצד המקבל מסיר את העטיפות בסדר הפוך כדי לשחזר את המידע המקורי.
מודל ה‑OSI מסביר איך מידע עובר ברשת. המודל מחלק את התהליך לשבע שכבות. כל שכבה עושה חלק קטן בעבודה.
פעם היו הרבה רשתות שונות שלא ידעו לדבר זו עם זו. ה‑ISO (ארגון תקנים) יצר תקן ב‑1984 כדי לעזור.
השכבות עובדות ביחד: בצד ששולח כל שכבה מוסיפה משהו, ובצד שמקבל כל שכבה מסירה את ההוספות.
יש שבע שכבות: יישום, ייצוג, שיחה, תעבורה, רשת, קו ופיזית. משפט זיכרון באנגלית עוזר לזכור את הסדר.
דוגמה: מקישים כתובת אתר בדפדפן.
1. שכבת היישום (התוכנה) שולחת את הבקשה.
2. שכבת הייצוג (ממירה וקודדת) מקודדת את המידע.
3. שכבת השיחה (מארגנת את החיבור) בודקת מתי לשלוח.
4. שכבת התעבורה (שומרת על סדר) שולחת את הנתונים בבטחה.
5. שכבת הרשת (מחליטה את הדרך) בוחרת את הדרך לשרת.
6. שכבת הקו (מעבירה בין נקודות) שולחת סיביות לנקודה הבאה.
7. השכבה הפיזית (חומרה) משדרת אותות חשמליים או אור.
בצד המקבל השכבות עושות את הפעולות ההפוכות. לבסוף המחשב מראה את דף האינטרנט.
כל שכבה עוטפת את המידע. בצד השני העטיפות מוסרות בחזרה.
תגובות גולשים