מודעות-עצמית היא תשומת לב של אדם לעצמו: לרגשותיו, למחשבותיו, לצרכיו ולתשוקותיו.
לפי פרויד, חלקים גדולים מהנפש הם לא-מודע, כלומר תהליכים ומחשבות שאינם מודעים לנו באופן ישיר. אפשר לנסות להעלות חלק מהדברים האלה למודעות.
בשיח היומיומי המונח כולל גם את היכולת לאינטרוספקציה (בדיקה פנימית של המחשבות והרגשות) ואת היכולת להבדיל את עצמנו מהסביבה מאנשים אחרים. במובן זה היא קשורה לחוויה של העצמי ולשאלות פילוסופיות על תודעה.
שליפת זיכרונות אישיים (זיכרון אירועי) דורשת מצב של מודעות-עצמית, כי צריך להיזכר בפרטים שקשורים לעצמי. פיתוח המודעות העצמית מקדם בשלות מוסרית. היא מאפשרת לבחור בהתנהגות שאינה רק צייתנית או קונפורמית, ולהבין חולשות וסיבות מודחקות שמשפיעות על מצב הרוח. בכך אדם לומד לקבל תגמול פנימי ולא להיות תלוי רק בתגובות של האחרים.
חוויית הזרימה היא מצב ריכוז עמוק שבו התודעה מתאחדת עם הפעילות. בזמן זרימה חלה ירידה זמנית במודעות-עצמית, וזה יוצר תחושת חופש שעוזרת לפרוץ את גבולות הדימוי העצמי. קשיבות (Mindfulness) היא תרגול שמחזיר את הקשב לכאן ולעכשיו של הפעולה.
מודעות-עצמית תכונתית (Self-consciousness) היא הנטייה להתמקד בעצמך ולחשוב איך אחרים תופסים אותך. היא עלולה לגרום לתחושת אי־נוחות כשמרגישים שצופים בנו.
מודעות-עצמית היא לדעת מה מרגישים ומה חושבים על עצמנו. רגשות זה מה שמרגישים. מחשבות זה מה שעובר בראש.
פרויד (פסיכולוג) אמר שיש חלקים שלא מודעים, לא-מודע. זה חלק במוח שאנו לא תמיד זוכרים.
כדי לזכור אירועים אישיים, צריך להיות קשוב לעצמך. מודעות-עצמית עוזרת לבחור נכון ולא להעתיק תמיד אחרים. היא גם עוזרת להבין חולשות ולשפר את ההתנהגות.
כשאתה מרוכז מאוד בפעולה, לפעמים שוכחים קצת את עצמכם. זה נקרא זרימה. זה נותן תחושת חופש ויצירה. קשיבות היא תרגול שמחזיר את הקשב אל הרגע ההווה.
יש אנשים שמתרכזים הרבה במה אחרים יחשבו עליהם. זה יכול לגרום לתחושה שמסתכלים עליהם, וזה לא נעים לפעמים.
תגובות גולשים