מוות בוונציה

"מוות בוונציה" (בגרמנית: Der Tod in Venedig) היא נובלה, סיפור קצר ארוך, מאת תומאס מאן. פורסמה לראשונה ב־1912 וזכתה למעמד של יצירת מופת. היא הולידה עיבודים לאופרה, לקולנוע ולטלוויזיה.

גוסטב פון אשנבאך, סופר מזדקן שהקדיש את חייו לחיפוש היופי.
טאדז'ו, נער פולני יפה תואר, המתואר בספר ככבן 14, המושך את אשנבאך.
משפחתו של טאדז'ו, בנות ואמה, שמלוות אותו בחופשה.

אשנבאך נוסע לוונציה, עיר איטלקית של תעלות ומלונות. הוא נתקל בטאדז'ו ומגלה משיכה חזקה אליו. המשיכה היא רגש חדש ומטריד עבורו, והוא אינו מצליח לשלוט בה. אף על פי שפרצה בוונציה מגפת כולרה, מחלה מדבקת שגרמה לחולים חמורים, אשנבאך נשאר בעיר. הוא עוקב אחרי הנער מרחוק, נרקם בו דיכאון ותשוקה בו-זמנית, ובסופו של דבר מת על חוף הים בעודו מביט בטאדז'ו.

הנובלה שואבת חומר מהחוויות של מאן, במיוחד ממסעו לאיטליה ב־1911. דמות טאדז'ו מבוססת על נער פולני בשם ואלדיסלב (Władysław Moes). דמות אשנבאך זכתה לקישורים לדמות המלחין גוסטב מאהלר, שנפטר ב־1911.
יומניו של מאן פורסמו רק עשרים שנה לאחר מותו, והם חושפים היבטים אישיים, ביניהם משיכות הומוארוטיות (משיכה בין גברים).

הנובלה חוקרת את הקונפליקט בין תבונה לסיגופים. מאן משתמש בדימויים מיתולוגיים: אפולו (אל התבונה והיופי) מול דיוניסוס (אל היצר וההתפרקות). סיפורו של אשנבאך מתאר גם את הבעייתיות של האמן שנלחם ביניהן. המוטיבים כוללים אובססיה ליופי, היעדר שליטה, והאפשרות שאסתטיקה חסרת איזון תוביל להרס. פרשנים ראו בכך גם אלגוריה לשקיעתה של אירופה בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20.

הנובלה שומרת על אווירה טראגית ושברירית. היא מציעה מחשבה מורכבת על יופי, תשוקה וזהות האמן, וממשיכה לעורר ויכוחים וביקורות עד היום.

"מוות בוונציה" היא סיפור קצר מאת תומאס מאן. ונציה היא עיר באיטליה. הספר יצא ב־1912.

אשנבאך הוא סופר זקן שאוהב יופי. הוא נוסע לוונציה. שם הוא רואה נער יפה בשם טאדז'ו. טאדז'ו הוא נער כבן 14. אשנבאך מתרגש ממנו אך נשאר מרוחק. בעיר פורצת מחלה שנקראת כולרה, זו מחלה שמחלה אנשים וגורמת להם להיות חולים. למרות זאת אשנבאך נשאר בעיר כדי לראות את טאדז'ו. לבסוף אשנבאך מת על חוף הים בזמן שהוא מביט בטאדז'ו.

הסיפור מבוסס על חוויות אמיתיות של תומאס מאן. הוא פגש אנשים ונופים דומים בוונציה. דמות טאדז'ו בהשראת נער אמיתי. מאן כתב גם ביומנים שבהם דיבר על רגשותיו כלפי גברים.

הסיפור מדבר על יופי ועל איך משיכה חזקה יכולה לבלבל אנשים. הוא גם מדבר על אשמה ובדידות. יש בו שימוש בסיפורי אלים מהמיתולוגיה היוונית כדי להסביר רגשות.

הסיפור קצר ועצוב. הוא לימד אנשים לחשוב על יופי, תשוקה ואיך לחיות בצורה מאופקת.