מוזיקה אבסולוטית

מוזיקה אבסולוטית היא מוזיקה שלא מתכוונת לספר סיפור או להצביע על רעיון חיצוני. כלומר, אין בה מילים או הפניות לתמונות או לנושאים מחוץ למוזיקה. היא מנוגדת למוזיקה תוכניתית, מוזיקה שמנסה לתאר סיפור, סצנה או רעיון. הרעיון לראות מוזיקה כ'אמנות בזכות עצמה' קשור לרעיונות של הפילוסוף קאנט על אסתטיקה.

קרל דלהאוז תיאר מוזיקה אבסולוטית כמוזיקה ללא "רעיון, תכלית ומטרה".

במאה ה-19 מבקרי מוזיקה כמו אדוארד האנסליק טענו שמוזיקה אבסולוטית היא צורת אמנות טהורה יותר מאשר מוזיקה תוכניתית כמו אופרה או שירים. עם זאת, יש יצירות מפורסמות שמובנות כתוכניתיות, למשל חלק מיצירותיו של בטהובן ושל ברליוז.

חוקרים מודרניים, בייחוד סוזאן מקלארי, ביקרו את המושג הזה. הם טוענים שגם מוזיקה שנראית 'אבסולוטית' משקפת טעמים, פוליטיקה ורעיונות של המלחין ושל התקופה שלו. לפי מקלארי, אפילו הצורה המוזיקלית יכולה לשאת משמעות. היא נותנת דוגמה לצורת הסונאטה, צורה שבה נושא אחד דומיננטי מול נושא אחר, וטוענת שזה יכול לשקף רעיונות חברתיים ופוליטיים מתוך התקופות ההיסטוריות שבהן נוצרה המוזיקה.

מוזיקה אבסולוטית היא מוזיקה שלא מספרת סיפור. (מוזיקה תוכניתית מספרת סיפור.)
אין בה מילים או תמונות שמלוות אותה. היא מתבוננת בעצמה.
קרל דלהאוז אמר שהיא "ללא רעיון".

במאה ה-19 מבקר בשם אדוארד האנסליק אהב מוזיקה כזו והחשיב אותה לטהורה יותר.
אבל יש יצירות מפורסמות שמספרות סיפור, למשל עבודות של בטהובן וברליוז.

חוקרת בשם סוזאן מקלארי אומרת שלפעמים גם מוזיקה 'שקטה' מבטאת רעיונות.
גם צורת השיר יכולה להעביר מסר. לדוגמה, הסונאטה (צורת שיר) מראה לפעמים מי "מנצח".
זה יכול לשקף רעיונות וערכים מהתקופה שבה נכתבה המוזיקה.