מונאדה (לייבניץ)

מוֹנָאדָה (מוֹנָס, "יחידה") הוא מושג שטבע גוטפריד וילהלם לייבניץ. המונאדה היא יחידה ראשונית שאינה חומרית, בלתי־ניתנת לחלוקה, ואינה משפיעה על מונאדות אחרות ואינה מושפעת מהן. דוגמה למונאדה היא נפש האדם.

לייבניץ פיתח את המונאדה בתגובה לתאוריות של רנה דקארט ולניסויי המחשבה של זנון. דקארט טען שהחומר הוא התפשטות במרחב, ולכן יש לו נפח. אבל אם חומר מתחלק אינסוף, נותרות רק נקודות חסרות נפח. לייבניץ הראה שאי־אפשר לעשות את שניהם יחד: אם היחידות הראשוניות חסרות נפח, הן לא יכולות להיות חומר. לכן הוא הציע שהיחידות הבסיסיות הן לא חומריות אלא רוחניות, מונאדות.

לייבניץ מסיק כמה מסקנות עיקריות. המונאדה אינה חומרית ואין לה נפח. גופים חומריים נוצרים מצירוף של מונאדות; הצירוף הזה יכול לקבל נפח אפילו אם כל מונאדה בפני עצמה אינה ניתנת לחלוקה. למונאדה אין "חלונות", אין לה פנדה או חוץ ואין לה קשר סיבתי עם אחרות. לפי לייבניץ, למונאדות יש תכונות נפשיות כמו רצון ומחשבה, ולכן גם נפש האדם היא סוג של מונאדה.

לייבניץ טוען שהפעולות של המונאדות נקבעות מרגע בריאתן. כלומר כל מונאדה פועלת בצעדים שקבועים מראש על פי מצבה הקודם. כך הוא משלב דטרמיניזם (הרעיון שמה שקורה נקבע מראש על ידי מצבו הקודם) בתורתו, מבלי לאלץ מונאדות לקיים קשר סיבתי ביניהן. כדי לשמור על התאמת ההתנהגויות בעולם ולחוקי הטבע, לייבניץ מציע שהאל ברא את המונאדות כך שהן מתואמות מראש, הרמוניה שקבועה מלכתחילה.

בעיית הקשר בין נפש לגוף נשארת מרכזית אצל לייבניץ כי מונאדות לא מתקשרות סיבתית. הוא פותר זאת על־ידי ההנחה שהאל תיכנת את המונאדות מראש. כתוצאה מכך נראה כאילו יש קשר סיבתי בין נפש לגוף, אך למעשה כל מונאדה פועלת בהתאם להרמוניה הקבועה מראש. המשל של כבשים בעדר או של שעונים מסונכרנים מדגים איך דברים נראים כקשורים, למרות שאין ביניהם החלפה ישירה של סיבות.

מוֹנָאדָה (מוֹנָס, יחידה) היא רעיון של הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ. מונאדה היא חלק קטן שלא חומרי. היא לא ניתנת לחלוקה.

דקארט, פילוסוף קודם, אמר שחומר הוא משהו שמתפשט במרחב. לייבניץ שאל: אם מחלקים חומר בלי סוף, נותרות רק נקודות בלי נפח. לכן הוא אמר שהיחידות הראשוניות אינן חומריות. הוא קרא להן מונאדות, יחידות רוחניות.

לייבניץ אמר כמה דברים חשובים. מונאדה אין לה נפח. גופים חומריים הם צירוף של מונאדות. למונאדה אין "חלונות", היא לא משפיעה על אחרות. גם נפש האדם היא מונאדה, ויש לה מחשבות ורצונות.

לייבניץ חשב שהמונאדות פועלות לפי תכנית שנקבעה ברגע הבריאה. דטרמיניזם (מילה שקשה) כאן אומר: כל פעולה נקבעת על פי המצב הקודם. לכן הכול נראה מסודר ולפי חוקים.

מכיוון שמונאדות לא משפיעות זו על זו, לייבניץ אמר שאלוהים ברא אותן מסונכרנות. זה כמו שעונים מסונכרנים. כך נראה שהנפש והגוף משפיעים זה על זה. באמת הכל פשוט מתואם מראש.