מונופיזיטיזם (מיוונית: מונוס = אחד, פיזיס = טבע) היא השקפה כריסטולוגית (חקר טבעו של ישו) הטוענת כי הטבע האנושי והטבע האלוהי של ישו התאחדו לטבע אחד. ההשקפה הוכרזה כמינות על־ידי הנצרות האורתודוקסית והקתולית.
הוויכוח התפתח בין ועידת ניקיאה (325) לוועידת כלקדון (451). הרעיון הבסיסי היה האם ישו הוא בו־זמנית שני טבעים נפרדים או טבעם התערבב לאחד. אסכולת אנטיוכיה הדגישה את הצד האנושי של ישו, והדגישה ששני הטבעים פעלו יחד אך שמרו על זהותם. האסכולה האלכסנדרונית הדגישה יותר את האחדות בין הטבעים, כדי לשמור על אלוהיותו של ישו ואת משמעות הגאולה.
בשני המחנות הופיעו דעות קיצוניות שנדחו כמינות. האפולינריזם טען שישו היה עם גוף אנושי אך שכל ונשמה אלוהיים. הנסטוריאניזם, שהקושר לו נעדר כאן פירוט רב, דחה את התואר "מולידת האל" למרים.
אוטיכס (Eutyches) פיתח צורה קיצונית של מונופיזיטיזם כמענה לנסטוריאניות. בשנת 448 פלביאנוס האשימו וב-449 ועידת אפסוס תמכה באוטיכס; ההחלטה הזו לא התקבלה על ידי האפיפיור לאו הראשון, ולכן כונסה ועידת כלקדון ב-451. כלקדון קבעה דיאופיזיטיות (רעיון שיש לישו שני טבעים נפרדים אך משותפים בגוף אחד) וגינתה את אוטיכס.
ועידת קונסטנטינופול השנייה (553) דחתה סופית את התאולוגיה המונופיזיטית, ומצבה הפך לפוליטי: באזורים מסוימים במזרח נוצרו כנסיות שמאמצות דוקטרינה כמעט זהה למונופיזיטיזם, המיאפיזיטיות (ביוונית: μία, אחת), והן נקראות כיום נצרות אוריינטלית אורתודוקסית.
במחצית השישית התגברה תנועת המונופיזיטים, בראשותו של סוורוס מאנטיוכיה. הם התמודדו עם קשיים מעשיים, למשל בעיית ההסמכה לכמורה: בישופים חששו להסמיך פומבית מפני רדיפות. סוורוס יזם פתרון של "בישוף נודד" שסימן את תחילת יצירת היררכיה מונופיזיטית נפרדת.
היו גם מחלוקות פנימיות על טבע האדם לפני החטא והתחייה, מה שהוביל לעימותים ולעתים לאלימות מקומית. הקיסר יוסטיניאנוס ניסה לאזן בין הזרמים. הוא קידם נוסחה תאולוגית (Theopaschitism) שאמרה כי אחד מהשילוש סבל בבשרו. מאמצי הגישור שלו כללו הוקעת "שלושת הפרקים" כדי לרכך מתחים, אך המאמצים לא הצליחו להביא לפיוס מלא.
הקיסרית תאודורה תמכה בגלוי במונופיזיטים. היא סייעה למנהיגים מונופיזיטיים והגנה עליהם בארמון. תמיכתה השפיעה על המאבקים הפוליטיים-תאולוגיים של התקופה.
המחלוקת על טבעיו של ישו שזעזעה את הכנסייה במאות ה־4, 6 הפכה גם לשאלה פוליטית. החלטות ועידות כמו כלקדון יצרו חיכוכים מתמשכים, וממנה נולדו הכנסיות המיאפיזיטיות שממשיכות להבדיל בין עצמן לבין הכנסייה הכלקדונית.
מונופיזיטיזם פירושו: ישו היה עם טבע אחד בלבד. (מונוס = אחד, פיזיס = טבע.)
בזמן עתיק הכנסיות חקרו מהו ישו. חלק אמרו שיש לו שני טבעים. אחרים אמרו שהם התאחדו לאחד. זה היה וויכוח גדול וחשוב.
אנשים כמו אוטיכס ואחרים תמכו ברעיון של טבע אחד. אחרים תמכו ברעיון של שני טבעים. הוויכוחים האלו הובילו לוועידות של כנסיות. ישיבות מפורסמות הן ניקיאה, אפסוס וכלקדון.
חלק מהכנסיות במזרח קיבלו דעה שנקראת מיאפיזיטית. הם אמרו: הטבעים התאחדו לאחד, אבל לא תמכו בכל רעיון קיצוני של אוטיכס. היום אלה הכנסיות שנקראות נצרות אוריינטלית אורתודוקסית.
במאה השישית גדלה התנועה המונופיזיטית. היו לה בעיות להסמיך כמרים בפומבי. סוורוס הציע פתרונות כדי לשמור על החיים הדתיים.
הקיסר יוסטיניאנוס ניסה לגשר בין הזרמים. הקיסרית תאודורה תמכה במונופיזיטים. היא הזמינה אותם בארמון ועזרה להם.
בסוף, הוויכוח על טבעו של ישו השפיע על דתות וממלכות רבות.
תגובות גולשים