מוסקבה פטושקי

מוסקבה-פטושקי הוא רומן של ונדיקט ירופייב, שנכתב ב־1969 והופץ כסאמיזדאט, הפצה לא־רשמית של טקסטים בברית המועצות. הספר הודפס לראשונה ב־1973 בכתב העת "עמי" ברוסית בישראל, יצא בפריז ומוטבע ברוסיה רק ב־1989, זמן קצר לפני מות המחבר, אחרי שפרסטרויקה הקלה את הצנזורה. תרגום עברי יצא ב־1994 בידי נילי מירסקי (עם עובד).

הרומן מתאר מסע סוריאליסטי ומשעשע של גיבור בשם וניצ'קה, דמות שמבוססת על המחבר. הוא נוסע ברכבת ממוסקבה אל פטושקי (125 ק״מ) כדי למצוא את אהובתו ובנו ולנסות למצוא גאולה. לאורך הדרך הוא כמעט תמיד שיכור, מבלה בכוסות, וכותב דיאגרמות השתייה שעשו לו בעיות בעבודה, אותו הוציאו מעבודת הנחת כבלי טלפון. הוא מוציא את כספו על מתנות ובירה, שוקע במונולוגים על היסטוריה, פילוסופיה ופוליטיקה, ומדבר עם נוסעים אחרים על מצב ברית המועצות. הספר כתוב כסוג של הזיה: הוא מכניס מתכוני קוקטיילים מוזרים, שפה עממית, קללות וציטוטים מתרבות, דת ופילוסופיה, למשל גתה וקאנט, שמותיהם מופיעים כדי להציג רעיונות שהגיבור מתמודד איתם.

ירופייב מבקר את המשטר הסובייטי לאורך הרומן. הוא משתמש בפרפרזות על לנין, מצטט או מזכיר את מרקס ואנגלס ומפנה גיחוך לאידאולוגיה הרשמית. יש אזכורים לסארטר וסימון דה בובואר, בהקשרים ביקורתיים. בנוסף מופיעה ביקורת על יחס השלטון לנצרות: המחבר מבטא רגשות דתיים וחוזר אל הקתוליות, במקום הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. ברומן יש גם יחס חיובי לישראל ולעג לפחד הסובייטי מהציונות, למשל בקטעים על משה דיין ואבא אבן, שמצביעים על ניגוד למדיניות הקרמלין שתמכה במדינות ערב.

מוסקבה-פטושקי הוא ספר של ונדיקט ירופייב. הוא נכתב ב־1969 והופץ סודית (סאמיזדאט, הפצה שלא דרך ההוצאה הרשמית). הספר הודפס לראשונה ב־1973 בישראל ברוסית. ברוסיה יצא רק ב־1989, אחרי שהגבלות על ספרים נרגעו. תרגום לעברית יצא ב־1994.

הספר מספר על אדם בשם וניצ'קה. הוא נוסע ברכבת ממוסקבה לפטושקי, מרחק של 125 ק״מ. הוא רוצה לראות את אהובתו ואת בנו. וניצ'קה שותה הרבה ומשוחח עם נוסעים. הוא פוטר מעבודתו כי הכין דיאגרמות של השתייה. הוא מוציא כסף על מתנות ואוכל. הסיפור כתוב כמו חלום. יש בו מתכונים משונים של משקאות ורעיונות ממחזות וספרים ישנים.

בספר יש גם ביקורת על הממשל הסובייטי. המחבר מזכיר אנשים חשובים כמו לנין, מרקס ואנגלס. יש גם דיבור על דת. המחבר מרגיש קרוב לנצרות הקתולית, לא לכנסייה הרוסית (אורתודוקסית, הכנסייה שרוב הרוסים שייכים אליה). בנוסף יש בספר התייחסות חיובית לישראל ולבדיחות על פחד סובייטי מהציונות, עם שמות כמו משה דיין ואבא אבן.