מוקומנטריה

מוקומנטריה (Mockumentary, הלחם בין to mock "ללעוג" ל-documentary "תיעודי") היא ז'אנר קולנועי, טלוויזיוני וספרותי המוצג כעין דוקומנטריה. בדרך כלל היא פיקטיבית אך נשענת לעיתים על מציאות. היא משמשת לעתים קרובות כסאטירה ופארודיה (לעג ביקורתי), ובצורתה הקומית נקראת גם דוקו-קומדיה. עם זאת, מוקומנטריה יכולה להיות גם דרמטית או מבעה לביקורת חברתית.

המוקומנטריה מוצגת לרוב בצורת דוקומנטריות היסטוריות, ראיונות מזוייפים, או קטעי צילום העוקבים אחרי הדמויות. לעתים משולבים קטעי ארכיון אמיתיים, ולעתים ניתנת לשחקנים חופש לאלתר כדי להרגיש אותנטיים.

במבשרי הז'אנר נמנים כמה ניסיונות מוקדמים שהשתמשו במתכונת דוקומנטרית לצרכים שונים. בין הבולטים: סרטו של לואיס בוניואל משנת 1933 "ארץ ללא לחם"; תסכית הרדיו של אורסון וולס מ-1938 "מלחמת העולמות", שגרם לכמה מאזינים להיבהל; ומתיחת ה-1 באפריל ב-BBC משנת 1957 על "קציר הספגטי".

מונח "מוקומנטריה" נטבע על ידי הבמאי רוב ריינר באמצע שנות ה-80 בתיאור סרטו "This Is Spinal Tap" (ספיינל טאפ).

משנות ה-80 הפורמט קיבל חשיפה רחבה בקולנוע. דוגמאות בולטות כוללות את "This Is Spinal Tap" (ספיינל טאפ), "Roger & Me" של מייקל מור, ו"Forgotten Silver" של פיטר ג'קסון, סרט שהוצג כדוקומנטרי ולמעשה היה מתיחה. בשנים המאוחרות בלטו גם יצירות כמו "בוראט" ו"ברונו" (סאשה ברון כהן) ו"מה שאנחנו עושים בצללים" (טאיקה וואטיטי) שהפכו להצלחה והולידו עיבודים לטלוויזיה.

ז'אנרים קרובים התפתחו גם בקומדיה ובאימה: למשל "REC" השתמש בסגנון עיתונאי כדי ליצור אימה מזוייפת. יש גם דוגמות מודרניות שמשלבות מוזיקה, פארודיה חברתית וביקורת פוליטית.

על המסך הקט נטעו מוקומנטריות חזק יותר. סדרות בולטות: "The Office" הבריטית (שהשפיעה על גרסאות עולמיות), "Trailer Park Boys", ו"Documentary Now!", סדרה שמפארדת סרטים דוקומנטריים מוכרים. בפורמט הטלוויזיוני קל יותר לשלב פורמטים שונים ולנצל חומרים אמיתיים להומור ולביקורת.

גם ברדיו נעשה שימוש במוקומנטריה, לדוגמה תכניות בריטייות שעברו מאמצעי אחד לשני.

בישראל הז'אנר היה מצומצם אך צובר תאוצה בשנים האחרונות. טכנולוגיות הפקה זולות ונגישות גרמו לעלייה בהפקות מוקומנטריות בקולנוע, בטלוויזיה וברשת.

הספרות והקומיקס מאפשרים ניסויים מוקומנטריים. דוגמה בולטת היא הספר "הגולם" משנת 2003, שאחריו פורסמה סדרת קומיקס מאת אלי אשד ואורי פינק.

מוקומנטריה היא סוג של סרט או תוכנית שמוצגים כמו תיעודי. תיעודי הוא סרט שמראה דברים אמיתיים. פה זה בדוי אבל נראה אמיתי. לפעמים זה מצחיק. לפעמים זה דרמטי.

היו עבודות מוקדמות שהשתמשו בסגנון התיעודי, כמו "ארץ ללא לחם" של בוניואל והמתיחת ספגטי של ה-BBC מ-1957.

ביותר סרטים השתמשו בסגנון הזה. דוגמאות שידועות: "This Is Spinal Tap" (ספיינל טאפ), סרט של רוב ריינר. "Forgotten Silver" של פיטר ג'קסון הוצג כעין תיעודי אך היה בדוי. גם סרטים מודרניים כמו "מה שאנחנו עושים בצללים" מציגים דמויות כאילו מצלמים אותן באמת.

הסדרה "The Office" היא דוגמה מוכרת לטלוויזיה. יש גם סדרות שמפארדות סרטים תיעודיים.

גם ברדיו נעשו תכנים דומים לפני שהפכו לטלוויזיה.

בישראל יש פחות יצירות כאלו, אבל בשנים האחרונות יוצרים יותר מוקומנטריות בגלל טכנולוגיות זולות ונוחות.

גם בסיפורים ובקומיקס מייצרים יצירות בסגנון מוקומנטרי. דוגמה היא הספר "הגולם" מ-2003.