מורי הכנסייה

מורי הכנסייה (בלטינית: Doctores ecclesiae) הוא תואר שניתן לתאולוגים שזכו להשפעה גדולה על התפתחות הנצרות. תואר זה בולט במיוחד בכנסייה הקתולית, שבה הוכרו שלושים ושלושה אישים נכון ל-2006. קיימת גם הכרה בשם זה בכנסיות האורתודוקסית, הארמנית והאשורית, ויש התייחסות אליו בלותרניות.

בימי הביניים זוהו ארבעה "אבות הכנסייה": גרגוריוס הגדול, אמברוסיוס, אוגוסטינוס והירונימוס. במזרח נקבע מעמד דומה ליוחנן כריסוסטומוס, לבזיליוס הגדול ולגרגוריוס מנזיאנזוס. ב-1568 הוספו לרשימות במערב גם מורי כנסייה מהמזרח, כולל אתנסיוס.

המועמדים לתואר הם אנשים שנפטרו והוכרזו קדושים. (קדוש = אדם שהכנסייה הכירה בו כמיוחד בחזות רוחנית). הם לא מתו כמרטירים. יש שלושה תנאים מרכזיים: השכלה יוצאת דופן (ידע תיאולוגי רב), קדושה יוצאת דופן (חיים דתיים בולטים) והכרזה רשמית של הכנסייה, בדרך כלל בצו אפיפיורי. הענקת התואר אינה מבטיחה שאצל כל דבריו יש הסכמה מלאה בכל נושא תיאולוגי.

ברשימה הקתולית מופיעים שמות רבים לאורך הדורות. מהבולטים שבהם: גרגוריוס הגדול, אמברוסיוס, אוגוסטינוס והירונימוס (הארבעה המערביים המוקדמים); יוחנן כריסוסטומוס, בזיליוס הגדול וגרגוריוס מנזיאנזוס (המזרחיים). בין הנוספים שנוספו רשמית מאוחר יותר ניתן למנות את אתנסיוס, תומאס אקווינס, בונוונטורה, תרסה מאווילה, קתרינה מסיינה והילדגרד מבינגן. הרשימה במקור כוללת שמות רבים נוספים ופרטים על תאריכי הצטרפותם.

מורי הכנסייה (בלטינית: Doctores ecclesiae) הוא שם שניתן לאנשים חשובים בדת הנוצרית. אלה היו תלמידים וחכמי דת שהשפיעו מאוד על האמונה.

התואר מופיע בעיקר בכנסייה הקתולית. נכון ל-2006 הוכרזו 33 אנשים כאלה. יש גם מורים כאלה בכנסיות אחרות.

האנשים קיבלו את התואר אחרי מותם. הם הוכרזו קדושים על ידי הכנסייה. כדי לקבל את התואר הם היו בעלי ידע גדול ונהגו בחיי דת מיוחדים. הכנסייה הכריזה עליהם רשמית.

כמה מהמוכרים ביותר הם: גרגוריוס הגדול, אמברוסיוס, אוגוסטינוס והירונימוס. גם יוחנן כריסוסטומוס ובזיליוס הגדול נחשבים חשובים. מאוחר יותר נוספו ברשימה גם אנשים כמו תומאס אקווינס, תרזה מאווילה וקתרינה מסיינה.