מזונות

מזונות הם תשלום שנקבע על ידי בית המשפט כדי לכסות הוצאות מחיה של קרוב משפחה. המזונות הנפוצים ביותר הם מזונות ילדים, שמשולמים בדרך כלל על ידי הורה לילדים שנמצאים במשמורת ההורה השני.



בישראל ענייני נישואים וגירושים מנוהלים לפי דתם של בני הזוג. זאת אומרת, הדין האישי (החוקים שמתאימים לדת) משפיע על כללים במזונות. לפי המשפט העברי המסורתי, האב נושא בחובה העיקרית לפרנס את הילדים. ההלכה קבעה גבולות גיל מסוימים ולאפשרות לאכיפה בלבד בגילאים מוקדמים יותר. עם הזמן נוצרו טענות שאין הצדקה לכך בעידן שבו הורים עובדים ושוויוניים.

בשנת 1981 נעשה תיקון בחוק שקבע ששני ההורים חייבים במזונות ילדיהם, וכל הורה לפי הכנסתו. עם זאת, קיימת מחלוקת בבתי המשפט אם התיקון חל על יהודים או רק על אנשים ללא דת. יש שופטים וספקנים שפרשו את החוק באופן שונה, והיישום המשיך להיות לא אחיד.

במהלך השנים ניתנו פסיקות מקומיות שקידמו שוויון: ועדת שיפמן (2005) הציעה נוסחה המשלבת את הכנסות ההורים וחלוקת הזמן עם הילדים. בשנת 2013 ניתנו פסקי דין שקבעו כי כאשר יש משמורת משותפת וכששכרם של ההורים דומה, אין הצדקה לחיוב אב במזונות. בשנת 2017 ביטל בית המשפט העליון (בע"מ 919/15) את ההבחנה וחייב שני הורים במזונות שוויוניים במקרה של משמורת משותפת לילדים בגיל 6, 15, לפי יכולת כל אחד מהם.


ילד עלול לאבד את זכותו למזונות אם הוא מוכרז כ"בן סרבן", כלומר מתנהג בזלזול או מסרב להתראיין עם האב. הכרזה כזו נדירה, ובית המשפט יבדוק האם האב גרם לנתק או ניסה לשקם את הקשר לפני קבלת החלטה כזו.


חובת המזונות החוקית נגמרת בדרך כלל בגיל 18. בישראל, בגלל שירות צבאי ומשך הלימודים, נפסק שבמקרים מסוימים מזונות עשויים להמשך עד תום השירות הצבאי או עד סיום לימודים, לעיתים בחלק יחסי של דמי המזונות.


בפסיקה נקבע שאם שני ההורים מרוויחים שכר דומה ויש משמורת משותפת, ניתן לבטל את חובת המזונות. בהוצאות חריגות, כגון טיפולים מיוחדים, מחולקות ההוצאות בין ההורים.


עליה לחובת מזונות מהאם נתפסה כדין צדקה (חובה מופחתת), והפסיקה בפועל ממעטת לצוות מזונות על האם, במיוחד כשחל הדין הדתי היהודי.


בדין המוסלמי החייב במזונות הוא האב באופן ברור. הדין השרעי מחייב את האב לפרנס את ילדו עד שיוכל להתפרנס בעצמו, ובמקרים רבים עד גיל 18 או עד סיום הלימודים. הדין המוסלמי בוחן גם את פוטנציאל ההשתכרות של האב ולא רק הכנסתו בפועל.


בהלכה הבעל חייב לפרנס את אשתו בזמן הנישואין. לעת גירושין ניתן לקבוע מזונות לאישה לתקופה מסוימת ולעיתים נדירות לכל החיים.


בהתאם לאמנת ניו יורק (1956), אפשר לתבוע ולכפות מזונות בין מדינות שונות. בישראל הרשות המתאימה נותנת סיוע משפטי בהגשת בקשות לאכיפת פסקי דין זרים.


החוק מאפשר זיכוי ממס להורה שמשלם מזונות ילדים. גם מי שמשלם מזונות לאחר נישואין שנית יכול לקבל זיכוי.


חוק המזונות מאפשר תשלום מזונות לבן משפחה בוגר במקרים חריגים בלבד, כאשר מתקיימים תנאים מצטברים של יכולת כלכלית, חוסר יכולת של המבקש לפרנס את עצמו והיעדר מקורות אחרים לקבל מזונות.


ברבות ממדינות העולם קיימים חוקים לתשלום מזונות. שיטות החישוב והגופים האחראים משתנים ממדינה למדינה.

מזונות זה כסף שאיש משפט (בית משפט) מחייב לשלם כדי לכסות הוצאות מחיה. בדרך כלל זה מזונות ילדים. מזונות מכסים אוכל, בגדים ובריאות.



בישראל דנים בנישואים לפי הדת. בעבר נהגו שאב משלם את רוב המזונות לילדים. בשנת 1981 שינו את החוק וקבעו ששני ההורים צריכים לשלם לפי ההכנסה שלהם. עם זאת, לא תמיד בתי המשפט פעלו לפי החוק הזה.

יש ועדה (שיפמן) שהציעה לחשב מזונות לפי הכנסה וזמן שהילד עם כל הורה. כמה שופטים שקבעו שבמקרה של משמורת משותפת ושכר שווה, אף אחד לא חייב לשלם מזונות. בשנת 2017 בית המשפט קבע שבמקרים של משמורת משותפת לילדים בגיל 6, 15, שני ההורים חייבים לשלם ביחס לכל אחד מהם.


"בן סרבן" זה ילד שמתנהג רע או מסרב לראות את האב. בית המשפט יכול להקטין או לקצץ את המזונות במקרים נדירים כאלה.


חובת המזונות נגמרת בדרך כלל בגיל 18. אבל אם צעיר משרת בצבא או לומד, לפעמים המזונות ממשיכים עד סיום השירות או הלימודים.


בדין האסלאמי (שריעה) האב בדרך כלל חייב לשלם לבניו ולבנותיו. האב חייב לפרנס אותם עד שיוכלו לפרנס את עצמם.


בזמן הנישואים הבעל חייב לפרנס את אשתו. לעת גירושין לפעמים נותנים לאישה מזונות לתקופה.


יש אמנה בינלאומית שמאפשרת לתבוע מזונות בין מדינות. גם ישראל חתומה על האמנה.


מישהו שמשלם מזונות יכול לקבל הנחה במס ההכנסה.


בסיטואציות מיוחדות יכולים לשלם מזונות לבן משפחה בוגר, רק אם מתקיימים תנאים מיוחדים.


במדינות רבות יש חוקים למזונות. כל מדינה מחשבת את זה אחרת.