מזכרת בתיה

מזכרת בתיה היא מועצה מקומית במחוז המרכז. הוקמה כמושבה חקלאית בסוף 1883 ביוזמת הרב שמואל מוהליבר. הברון אדמונד דה רוטשילד תמך ברכישת הקרקע ובבנייה, והיישוב הוכרז כמועצה מקומית ב-1952. שמה המקורי היה "עקרון" על שם הכפר הערבי הסמוך, וביקורו של הברון ב-1887 הביא לשינוי השם לזכר אמו, בטי רוטשילד.

הרב מוהליבר ויחיאל ברי"ל גייסו משפחות חקלאיות דתיות מרוסיה כדי להקים מושבה של "עובדי אדמה". הברון רוטשילד הסכים לממן בתים ולספק תמיכה ראשונית, וחברת "כל ישראל חברים" קיבלה על עצמה להתחייבויות מסוימות.

נבחרו תחילה עשר משפחות מנובופבלובקה (פבלובקה) ברוסיה. ההסכם קבע תקופת ניסיון, מימון הוצאות ועלויות שהמייסדים יחזירו אם יעזבו. לבסוף עלו אחד עשר חלוצים, שנשלחו לתקופת הכשרה במקוה ישראל.

המייסדים רכשו כ-2,500 דונם אדמה באזור הכפר עאקיר. חרישת הראשון ב-7 בנובמבר 1883 נחשבת ליום הייסוד, והיישוב נקרא תחילה "עקרון".

שמות קורצי המשפחות כוללים בין היתר את יעקב ארקין, חיים משה פרס, משה ברנשטיין ואחרים. בהמשך הצטרפו משפחות נוספות מהעלייה הראשונה ומרומניה.

בתחילה נבנו ארבעה בניינים דו-קומתיים שהיו רפתות בקומה התחתונה ומגורים בקומה העליונה. בהמשך נבנו בתי מגורים רגילים. מבנה מרשים הוא "בית משק הברון" (1892), שנועד לנהל את ענייני המושבה, וכיום משמש מרכז תרבות.

בהתחלה הברון הוקיר את המייסדים. המערכת היחסים התערערה לקראת שנת השמיטה (שנת שבת חקלאית) של 1899, כאשר המייסדים נקטו בהלכה של רבני ירושלים וסירבו לנצל היתר מכירה. פקידי הברון הענישו את היישוב בתמיכה מופחתת. מאוחר יותר נוצרו סכסוכים על נטיעות ושטחי אדמה, ובסופו של דבר נמסרו חלק מההנהלות לחברות כמו יק"א.

הבאר הראשונה נקראה "באר האנטיליה". בתחילה משכו מים בתיבות בעזרת כוח סוסים. בשנות ה-20, 30 הוחלפו חלק מהשיטות בחשמל ובמנועי דיזל עם מגדל מים וצנרת. המושבה עסקה בעיקר בחיטה וגידולי שדה בתחילה. במשך השנים הוספו ירקות, משק חלב, הדרים וייננות. בשנות ה-70 רוב התושבים עובדים מחוץ למושבה.

לא היה רופא קרוב, לכן נשים מקומיות הקימו חדר חולים מאולתר בשם "לינת צדק". הן טיפלו בחולים באמצעים בסיסיים ורשמו יומני חולי.

לרוב היו יחסי שכנות תקינים עם הכפר עאקיר, ותושבים מהכפר עבדים במושבה. עם זאת אירעו גנבות רבות, מה שהוביל לבניית חומות סביב חצרות ומשקים.

המושבה לא סבלה מהתקפות קשות בתקופת המאורעות, אך פונתה בלילה אחד בזמן מאורעות תרפ"ט. במלחמת העצמאות דרכי התנועה לירושלים עברו דרך האזור, ובחלק מהתקופות הוקמו מחסומים עד לכיבוש עאקיר בתחילת מאי 1948.

אוכלוסיית המושבה הייתה קטנה לאורך השנים: כ-200 תושבים ב-1890 וכ-500 ב-1940. בשנות ה-70 נבנו שיכונים לעולים, והיישוב גדל והשתנה לאט לעיירה קטנה עם שכונות שינה.

כביש 411 עבר בעבר דרך מזכרת בתיה ועשה דרך לירושלים בעידן המנדט ובמלחמת העצמאות. תחנת רכבת במזכרת בתיה נחנכה במאי 2019 וקישרה קווים ארוכים.

"ציוני דרך" הוא מרכז סיור ולימוד שהוקם בשנות ה-90 ומפעיל סיורים להיסטוריה ולטבע. במוזיאון המושבה יש תצוגות על חיי המושבה. מוזיאון נוסף מוקדש לרב שמואל מוהליבר. יש בתי כנסת היסטוריים, מוסדות חינוך וגנים, ותנועות נוער מקומיות.

המייסדים היו דתיים ושמרו מנהגים. בעיר פעלו בתי כנסת שונים לנוסחים ולעדות. לאורך השנים כיהנו רבנים משפיעים שנטלו חלק בחינוך ובהלכה במושבה. ב-1991 הועלו עצמותיו של הרב מוהליבר ונקברו במזכרת בתיה, ומאז מתקיימת אזכרה שנתית.

פעילויות מודרניות כוללות מרוץ שנתי מאז 2013 ופיתוח אזורי מסחר בקרבת תחנת הרכבת.

מזכרת בתיה היא מושבה ישנה במחוז המרכז. היא נוסדה ב-1883 על ידי קבוצת חקלאים דתיים. הברון אדמונד רוטשילד עזר להם בכסף ובבניינים. ראשית היישוב נקראה "עקרון" ואז שינו את השם לזכר אמו של הברון.

קבוצה של אנשים מרוסיה באה לישראל כדי לחיות ולעבוד באדמה. הם קנו אדמות ליד הכפר עאקיר ותחילו לעבד את השדות ב-1883.

בהתחלה גרו בבניינים שהיו רפתות למטה ומחצלות למעלה. אחר כך בנו בתי מגורים נורמליים. בית גדול שנבנה בשביל מנהל הברון היום הוא מרכז תרבות ומורשת.

המים הראשונים הגיעו מבאר שנקראה באר האנטיליה. בתחילה שאבו מים באמצעות תיבות וכוח סוסים. לאורך השנים החלו להשתמש במנועים וצנרת. המושבה גידלה חיטה, ירקות, חלב והדרים.

לא היה רופא קרוב. כמה נשים הקימו חדר חולים קטן ועזרו לחולים. היו גם בתי כנסת, רבנים ומסגרות חינוך לילדים.

יש מוזיאון שמציג חפצים ותמונות של הימים הראשונים. יש גם מרכז סיורים ללימוד ההיסטוריה בשם "ציוני דרך".

נחנכה תחנת רכבת ב-2019. מאז מארגנים במושבה מרוץ שנתי ותכניות לתיירים.