הרפובליקה הדמוקרטית של מזרח טימור (בטטום: Repúblika Demokrátika Timór-Lorosa'e), הידועה כ"מזרח טימור", יושבת בחצי המזרחי של האי טימור. המדינה כוללת גם את האיים הקטנים אטאורו וג'קו, ומובלעת קטנה בשם אוקוסי-אומנו. שטחה כ־15,000 קמ"ר. היא נמצאת כ־657 ק"מ צפונה-מזרחית לדרווין שבאוסטרליה.
יש עדויות להתיישבות עוד בתקופת האבן, אך תיעוד היסטורי מתחיל במאה ה־15 בדיווחים סיניים על סחר. בין המאה ה־16 ל־19 התנהל מאבק בין פורטוגל להולנד על האי. ב־1859 פורטוגל קיבלה את החלק המזרחי כמשלחת קולוניאלית. הגבול נעשה סופי ב־1915.
בשנות ה־70 פורטוגל עבר תהליך פוליטי פנימי. בקולוניה התארגנו תנועות עצמאות, בולטת מהן הייתה פרטילין (תנועת שמאל). אינדונזיה פלשה ב־7 בדצמבר 1975, וטענה שיש איום קומוניסטי. בפועל הפלישה נתמכה מדינית ולעיתים נשקית על ידי מדינות אחרות. הכיבוש האינדונזי נמשך עד 1999. במהלך השנים האלה נהרגו בין רבע לשליש מתושבי האזור (אוכלוסייה לפני הקרבות כ־700,000). ב־1999 נערך משאל עם שבו 78.5% הצביעו בעד עצמאות. לאחר תקופה של ממשל זמני של האו"ם, הוכרזה העצמאות ב־20 במאי 2002.
מרכיבי השלטון הם נשיא, ראש ממשלה ופרלמנט חד-ביתי. הנשיא נבחר לחמש שנים ותפקידו בעיקר טקסי, אך יש לו גם זכות וטו חלקית. הנשיא ממנה את מי שנראה כיכול לרכוש רוב בפרלמנט לראשות הממשלה. הפרלמנט נבחר לכהונה של חמש שנים; בחוקה נקבע טווח של 52, 65 חברים, אך בפועל בתקופות מסוימות המספר שונה.
חוקת המדינה מבוססת על החוקה הפורטוגזית. המדינה עדיין בונה את מוסדותיה וסובלת מאי־יציבות. ב־11 בפברואר 2008 התרחש ניסיון הפיכה כושל; הנשיא ז'וזה רמוס הורטה נפצע מירי. בעקבות האירועים נקבע מצב חירום וחלק מהכוחות הבינלאומיים הגבירו את נוכחותם. משלחת האו"ם סיימה את משימתה והתרחקה בסוף 2012.
נכון לנתוני 2006, כלכלת מזרח טימור נחשבה לחלשה מאוד בהשוואה למדינות אחרות באסיה ובאוקיאניה.
מזרח טימור משתרעת בחצי המזרחי של טימור. יש בה אזורים הרריים חזקים במרכז. ההר הגבוה ביותר הוא הר רמלאו, בגובה 2,963 מטרים. האקלים טרופי, חם ולח עם עונה גשומה ברורה.
האוכלוסייה מוערכת בכ־800,000 עד 1.1 מיליון (נכון ל־2008). רוב התושבים שייכים לקבוצות אתניות אוסטרונזיות, ומיעוטים פפואניים, צאצאי פורטוגלים ומיעוט סיני קיימים גם הם.
השפות העיקריות הן טטום (Tetum) ופורטוגזית. דיבור אינדונזית וּאנגלית עדיין נפוץות. קיימות גם כ־15 שפות ילידיות.
רוב גדול של התושבים הוא נוצרי קתולי, כ־96, 97% לפי מפקדים שונים. יש גם מיעוטים של פרוטסטנטים, מוסלמים ודתות מסורתיות.
הצבא הוקם ב־2001 מתוך ארגון הפרטיזנים לשעבר (ארגון פניטיל). בתחילה גויסו מספר חיילים מצומצם, והצבא כולל חיל רגלים וכוח ימי קטן. ב־2006 צומצם כוח הצבא בגלל מחאות חברתיות. כיום משרתים בו אלפים.
המשטרה הלאומית (PNTL) הוקמה תחת פיקוח האו"ם במאי 2002. הכשרות החלו כבר ב־2000 תחת מנהלת האו"ם, וב־10 בדצמבר 2003 המשטרה קיבלה אחריות מלאה על השיטור. במשטרה קיימות יחידות מיוחדות, לרבות מילואים, משמר גבול ויחידת התערבות מהירה.
מזרח טימור היא מדינה על החלק המזרחי של האי טימור. יש לה גם כמה איים קטנים. השטח שלה הוא בערך 15,000 קמ"ר.
למען ההבהרה: "מושבה" זה מקום ששולטת בו מדינה אחרת. מזרח טימור הייתה מושבה של פורטוגל. ב־1975 נכנסה אינדונזיה ולאחר שנים ארוכות של טלטלות רבים נפגעו. ב־1999 התושבים הצביעו במשאל עם (הצבעה חשובה של כל האנשים) ורוב הצביעו בעד עצמאות. ב־2002 מזרח טימור הפכה למדינה עצמאית.
נשיא, ראש המדינה, נבחר לחמש שנים. ראש הממשלה מנהל את הממשל.
בתוך האי יש הרים גבוהים. ההר הכי גבוה נקרא רמלאו. האקלים חם ולח ויש עונה גשומה.
כ־1 מיליון אנשים גרו שם. רובם מדברים טטום ופורטוגזית. רוב התושבים הם נוצרים קתולים.
יש צבא קטן שנוצר ב־2001 ומשטרה שהוקמה בעזרת האו"ם. המשטרה אחראית על השמירה על החוק.
כמה עובדות מעניינות:
- השפה טטום היא שפה מקומית.
- רוב התושבים קתולים.
- מזרח טימור זכתה בעצמאות רשמית ב־2002.
תגובות גולשים