מחדל בדיני הנזיקין הוא הימנעות מפעולה כאשר הייתה מוטלת חובה לפעול, ובשל כך נגרם נזק. מחדלים נוטים להיות אי נקיטת אמצעי זהירות. בנזיקין המוקד הוא הנזק שנגרם לאדם פרטי, ולא בהכרח ההגנה על החברה כולה כפי שבמשפט הפלילי.
לעתים קשה להבחין אם נזק נגרם ממעשה פעיל או ממחדל. מבחינה משפטית "מעשה" מתייחס לתנועות גוף שיוצרות תוצאה. "מחדל" הוא כאשר התוצאה קמה ללא תנועה כזו. בשל הפגיעה בחירות הפרט, בתי המשפט והחקיקה קובעים סייגים להטלת חובת עשייה.
הנושא המרכזי בהתפתחות הוא חובת ההצלה - החובה להציל אדם בסכנת חיים. לפני חוק "לא תעמוד על דם רעך" (1998) לא הייתה חובה כללית כזו בחקיקה הישראלית. היו חובות מקומיות לקבוצות מסוימות, כמו הורים וכבאים, וכן הוראות בעונשין שמחייבות עזרה בנסיבות מיוחדות.
חוק 1998 הטיל חובת עזרה כללית במצבים מסוימים. מאז הפסיקה נטתה במקרים מסוימים להרחיב את האחריות בגין מחדלים, במיוחד ברשלנות רפואית, למשל באמצעות "כלל העדר הרישום". כלל זה מעביר לעתים את נטל ההוכחה מהתובע לצוות הרפואי כשאין רישום שהיה ראוי להימצא.
בדיני הנזיקין קיימות שתי קבוצות עוולות: עוולות פרטיקולאריות למקרים ספציפיים, ועוולות מסגרת כמו רשלנות והפרת חובה חקוקה. מטרות הדין הן צדק מתקן (בין הצדדים) וצדק מחלק (השקפה תועלתנית על החברה).
נוסחת הנד בוחנת אם עלות מניעה נמוכה יותר מתוחלת הנזק הצפויה. אם עלות המניעה נמוכה מתוחלת הנזק, יש מקום להטיל חובה לנקוט באמצעי זהירות; אם היא גבוהה, לא יוטל חוב כזה. הדוגמה של מפעל שמייצר תועלת אך גם נזק מראה זאת: אם התקנת מסנן זולה יותר מהנזק המצופה, יש להציב חובת התקנה, ואי התקנה תיחשב כמחדל.
החוק הציב חובה כללית להושיט עזרה לאדם בסכנה חמורה ומיידית. החוק קובע גם תנאים להגבלת החובה: הסכנה חייבת להיות מיידית ותוך טווח ראייה; האדם נמצא בסכנה בגלל אירוע פתאומי; והמציל לא נדרש להסתכן בעצמו או להביא סכנה לאחר.
הצעת חוק דיני ממונות כוללת ניסיונות להבהיר כי "מעשה" יכלול גם "מחדל". היא גם מעגנת את שיקול עלות המניעה במבחן הרשלנות, וקובעת כי חוסר שליטה על התנהגות ישחרר מפיצוי, למעט אם האדם הביא את עצמו למצב זה במודע.
מעמדו של המחדל בנזיקין מתקרב לזה של מעשה נזיקי. בתי המשפט הרחיבו מבחנים לפיצוי במחדלים, והחוקים המוצעים מנסים להכניס בהירות נוספת. עם זאת, קביעת מתי מוטלת חובת עשייה תלויה בשיקולי מדיניות חברתית ולרוב בנוסחת הנד, לצד הערכת הנורמה החברתית על ידי בתי המשפט.
פסיקות בולטות מדגימות את ההרחבה: במקרה רפואי (שטרנברג ומרדכי) הוחלט להעביר את נטל ההוכחה עקב חוסר רישום; בפסיקה אזרחית ופלילית (ועדות כמו ולעס נגד אגד, ג'ייסון לורנס, ומקרה אילן חמו) נדונו מצבים שבהם יוצר מצב מסוכן או אי נקיטת זהירות גרמו להתחייבות לפעול ולהציל.
מחדל הוא כשמישהו לא עושה דבר שיעצור סכנה. הסכנה גרמה נזק בגלל שלא פעלו.
פעם לא היה חוק שמחייב כל אדם להציל. ב-1998 עבר חוק בשם "לא תעמוד על דם רעך". חוק זה אומר שאדם חייב לנסות לעזור אם רואה מישהו בסכנה מיוחדת.
החוק אומר שעוזרים רק כש:
- האדם בסכנה קשה ועכשיו. (מיידית = עכשיו)
- זו תאונה פתאומית.
- האדם צריך להיות בתוך טווח הראייה שלך. (אתה צריך לראות אותו)
- אין צורך להסתכן בעצמך כדי לעזור.
ניתוח פשוט או קריאה למשטרה מספיקים כדי לעזור לעמוד בתנאי החוק.
לפעמים מדברים על עלות ומניעה. אם מתקין מסנן במפעל עולה פחות מהנזק הצפוי, כדאי להתקין. אם לא מתקינים, זה נחשב מחדל.
יש תיקים שבהם בתי משפט אמרו של מי שלא רשם טוב בתיק הרפואי יש בעיה. יש גם תיקים שבהם מי שיצר מצב מסוכן היה חייב לעזור או לשלם.
תגובות גולשים