מדינת ישראל מחולקת לשישה מחוזות מנהליים על־ידי משרד הפנים. החלוקה מתפרסמת בילקוט הפרסומים בצו ממשלתי. הסמכות לקבוע את המחוזות ניתנה לממשלה לפי פקודת סדרי השלטון והמשפט מ־1948.
ששת המחוזות הם: הצפון, חיפה, תל אביב, המרכז, ירושלים והדרום. לצד זה יש במשרד הפנים מחלקה מיוחדת שאחראית על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון (השם הרשמי לִשטחי הגדה המערבית שבחזקת ישראל). המחוזות הם גם בסיס למערכת המשפט ולסטטיסטיקה של הלמ"ס, אך משרדי ממשלה שונים עשויים להשתמש בחלוקות אחרות.
המחוזות נחלקים לשלושה מחוזות עירוניים, ירושלים, תל אביב וחיפה, ושלושה מחוזות מרחביים, הצפון, המרכז והדרום. כל מחוז מתחלק לנפות; נפה היא יחידת מנהל מקומית שכוללת מספר רשויות.
בשטחי יהודה ושומרון נוצרו פתרונות מנהליים שונים מכיוון שישראל לא סיפחה את השטח רשמית. במשרד הפנים קיים תפקיד של "ממונה על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון", ולעתים מכנים זאת "מחוז יהודה ושומרון". במשטרה קיים "מחוז ש"י" (שירות יהודה ושומרון). גופים אחרים חלקו את השטח בין מחוזות קיימים או נמנעו מליצור מחוז נפרד.
במרץ 1953 הממשלה קבעה את חלוקת המחוזות לשישה. באפריל 1957 נעשו שינויים קטנים בגבולות בעקבות שינויי מיפוי צבאי. בשנת 1959 הועבר אזור אשדוד מנפת רחובות במחוז המרכז לנפת אשקלון במחוז הדרום.
ישראל מחולקת לשישה חלקים גדולים שנקראים מחוזות. זה נעשה על ידי משרד הפנים. החלוקה מופיעה בצו רשמי.
ששת המחוזות הם: הצפון, חיפה, תל אביב, המרכז, ירושלים והדרום. יש גם מחלקה שעוסקת ביישובים היהודיים ביהודה ושומרון. יישובים אלה נמצאים בשטח שאינו חלק רשמי מהמדינה.
המחוזות מתחלקים לשני סוגים: מחוזות עירוניים (כמו תל אביב, ירושלים וחיפה) ומחוזות מרחביים (הצפון, המרכז והדרום). כל מחוז נחלק לחלקים קטנים יותר שנקראים נפות. נפה היא אזור קטן עם כמה ערים וכפרים.
בשנת 1953 החליטה הממשלה על ששת המחוזות. אחרי זה היו כמה שינויים קטנים בגבולות. ב־1959 העבירו את אשדוד ממחוז המרכז למחוז הדרום.
תגובות גולשים