מחזור זרעים

מחזור זרעים הוא שיטה חקלאית שבה מחליפים מחזורית את סוגי הגידולים באותו שדה במשך מספר עונות. המטרה היא לשמור על פוריות הקרקע, למנוע מחלות ומזיקים ולשפר ניצול משאבי הקרקע.

בשיטה זו לא מגדלים את אותו מין צמח שוב ושוב על אותו חלקה. לעיתים נותנים גם "שמיטה", מנוחה לקרקע, אחת לכמה שנים. נהוג לשבץ גידולי קטניות (כדוגמת שעועית או אפונה) כי הן מעשירות את הקרקע בחנקן. חנקן הוא יסוד שחיוני לצמחים, והוא עוזר להם לגדול.

גידול רציף של מין אחד עלול להוריד את היבול עד כדי כשל. בהשוואה לגידול רציף, מחזור זרעים יכול להעלות יבול משמעותית. לדוגמה, חיטה במחזור יכולה לתת עד כ־110% יבול יותר ללא דישון, ועד כ־50% יותר בשטחים מדושנים.


הירידה בפוריות נגרמת מניצול רב של יסודות ההזנה בקרקע, הצטברות מחלות שתוקפות מין מסוים והצטברות מזיקים שמעדיפים אותו. כל אלה מפחיתים את יכולת הצמח להניב.


עקרונות המחזור כוללים: החלפת משפחות בוטניות, הימנעות מהחזרה על אותו גידול במהלך המחזור ומתן מנוחה לקרקע. הכנסת קטניות וזבל ירוק יכולה להחזיר חנקן ואורגנים לאדמה.


ביישובים חקלאיים מקובלים סגלים שבהם כ־2/3 מהמחזור הם גרגרים (דגנים וקטניות) וכ־1/3 מספוא. יחס כזה מאוזן לרוב: יותר מדי גרגרים מעמיס על האדמה, פחות מדי מפחית ניצול השדה. תירס משפר את הקרקע לפני גידולים מסוימים, ועיבוד התירס עלול להשפיע על צמחים אחרים.

המלצות נפוצות כוללות: זבל ירוק כל חמש שנים, גרגרים ב־40, 60% מהמחזור, חיטה אחרי זבל ירוק וחריש עמוק אחרי דגני חורף.


גידולים בקיץ מאפשרים ניצול גדול יותר של השדות. במחזור השלחין חשוב להיות מהירים ודייקנים, כי איחורים בקציר עלולים לדחות את הזריעה הבאה ואף למנוע אותה.


בין שיטות העבר היה ההוברה, שבה השדה היה נשאר בטבע שנים עד שהשחזור הטבעי החזיר לו פוריות. עם הזמן קוצרו זמני ההוברה ופקחו שיטות חדשות.

החידוש הגדול בימי הביניים היה "מחזור שלושת השדות". חילקו את השדה לשלושה חלקים: בשדה אחד זריעה בסתיו, בשני זריעה באביב, ובשלישי מנוחה. כך חלק קטן יותר נשאר ריק, והדיאטה החקלאית נהיית מגוונת.

בשנת 1730 בנורפוק באנגליה הומצא מחזור ארבע שנתי מודרני: גידולי עידור (צמחים שמשפרים את האדמה), שעורה, תלתן (צמח משביע ומשפר קרקע) וחיטה. שילוב זה נתן יחס מאוזן בין גרגרים, מספוא וגידולי עידור, והיה הצעד לעבר מחזור הזרעים המודרני.

מחזור זרעים הוא דרך לשנות כל שנה מה מגדלים באותו שדה. המטרה היא לעשות את האדמה בריאה.

כאשר מגדלים אותו דבר הרבה שנים, האדמה מתעייפת. גם חרקים ומחלות אוהבים לעלות על אותו צמח. לכן מחליפים גידולים.

מגדלים לפעמים קטניות. קטניות (צמחים כמו שעועית) מוסיפות חנקן. חנקן הוא חומר שהצמחים צריכים כדי לגדול.

גידול בקביעה שונה יכול לתת יותר תבואה. לפעמים החיטה יכולה לתת הרבה יותר יבול כשמחליפים גידולים.


בימי הביניים חילקו את השדה ל־3 חלקים. בחלק אחד זרעו בסתיו. בחלק שני זרעו באביב. החלק השלישי נח. כך חלק קטן ריק, ויש יותר גיוון במזון.

בשנת 1730 באנגליה פיתחו מחזור של 4 שנים. בו זורעים גידולי עידור (צמחים שמשפרים את האדמה), שעורה, תלתן (צמח למאכילה ולהשבחת האדמה) ואז חיטה. זה עזר לאדמה להיות חזקה יותר.