מחט

מחט היא חפץ ארוך, דק וחד. בקצה האחד היא מחודדת ובצידו השני יש חור שנקרא קוּף. הקוף הוא המקום שבו עובר החוט.

מחטים עם קוף נמצאו ממצאים קדומים מעצמות ומשנהב במספר אתרים פלאוליתיים. מחקר מ-2018 בחן כ-30,000 שנות היסטוריה של התפירה. החוקרים מציעים שמחטים עם קוף הומצאו בנפרד בסין ובסיביר לפני כ־42,000 שנים. בהמשך הן הופיעו באירופה לפני כ־26,000 שנה והובאו לאמריקה לפני כ־14,000 שנה. יצירת מחטים מעצם הייתה מיומנות מורכבת, כי צריך היה לקדוח את הקוּף ולחדד את הקצה בלי לשבור את המחט.

מחטים משמשות בעיקר לתפירה ורקמה, אבל גם בתחומים אחרים.

מחטי תפירה מודרניות עשויות מפלדת פחמן עשירה בפחמן, ולעתים מצופות בניקל או בזהב כדי להגן מפני קורוזיה. מחטי הרקמה היקרות עשויות אפילו פלטינה. בעבר היו משתמשים בעצמות ובעץ לייצור מחטים. בקצה הקהה של מחט יד נמצא הקוּף, ובעזרתו עובר החוט דרך הבד אחרי שהקצה החד חורר אותו. יש מחטים שונות לפי המטרה: לרקמה, לעור ולמכונה. גודל המחט מצוין במספר: ככל שהמספר קטן, המחט ארוכה ועבה יותר. במקצועות טקסטיל שונים קוראים "מחט" גם לכל כלי שחודר בד, אפילו אם רק חלקו חודר.
יש אנשים שמשתמשים באצבעון, טבעת ממתכת או חומר אחר, כדי לדחוף את המחט מבלי לפגוע באצבע.

מחטים גדולות משמשות במטבח לעיצוב בשרים, לסגור בהם מילויים ולהשחיל שומן לתוך נתחי בשר רזים.

מקובל לאחסן מחטים כדי שלא תאבדנה ולא ייפצעו מהן. משתמשים בכריות סיכות, בקופסאות ובחפיסות נייר או פלסטיק. בעבר נארזו מחטים באריזות קרטון שנקראו Needlebooks והן לעיתים היו מצוירות לאיסוף. לשווקים הגיעו גם משחילי מחטים קטנים. ערכת תפירה עם מחטים, חוטים וסיכות נקראת בעברית "עזרה שנייה".

מחט היא כלי ארוך, דק וחד. בקצה אחד יש חור קטן שנקרא קוּף. בקוּף עובר החוט.

קיימות מחטים עתיקות עשויות מעצמות. מדענים חושבים שמחטים עם קוּף הופיעו לפני כ־42,000 שנה בסין ובסיביר. אחרי זמן מה הם הגיעו לאירופה ולאמריקה. אנשים השתמשו בהן כדי לתפור בגדים חמים.

מחטים עוזרות לתפור בגדים ולרקום. כיום רוב המחטים עשויות מתכת מיוחדת. חלקן מצופות כדי שלא יחלידו. יש גם מחטים מפלסטיק לילדים.

מחטים גדולות יכולות לעזור במטבח. שפים משתמשים בהן כדי לסגור בשר ממולא.

אצבעון זה כלי גדול על האצבע שמגן בזמן תפירה. מחטים נשמרות בכריות סיכות או בקופסאות קטנות. יש ערכת תפירה עם מחטים, חוטים וכפתורים. בערכה כזאת קוראים "עזרה שנייה".