מחלת גרייבס (נקראת גם מחלת בזדוב) היא הפרעה אוטואימונית (כאשר מערכת החיסון תוקפת בטעות חלק מהגוף) שגורמת בדרך כלל לפעילות יתר של בלוטת התריס.
רוברט ג'יימס גרייבס תיאר את תסמיני המחלה בשנת 1835. כעבור חמש שנים תיאר אותם גם קרל אדולף פון בזדוב. יש תיעוד מוקדם מהרופא הפרסי סעיד איסמעיל אל-ג'ורג'אני במאה ה-12, שתיאר נפיחות של בלוטת התריס ובליטת עין.
המחלה נגרמת מנוגדנים עצמיים נגד קולטני הורמון TSH על פני בלוטת התריס. נוגדנים אלה מפעילים את הקולטנים באופן ממושך. כתוצאה מייצרת הבלוטה כמויות גדולות של הורמוני T3 (תריודוטירונין) ו-T4 (תירוקסין), ולעתים מופיעה זפקת (הגדלת בלוטת התריס).
המחלה שכיחה הרבה יותר בנשים מאשר בגברים, ביחס של כ-8:1. היא מופיעה בדרך כלל בגיל המעבר, אך עשויה להופיע גם בגיל ההתבגרות, בתקופת הריון ובאחרי גיל 50.
בבדיקת דם רמות ה-T3 וה-T4 גבוהות, בעוד רמת ה-TSH נמוכה. זה מתרחש בעקבות משוב שלילי בין ההורמונים.
מחלת גרייבס נקראת גם מחלת בזדוב.
גרייבס תיאר את המחלה ב-1835. רופא גרמני תיאר אותה חמש שנים אחרי. רופא פרסי במאה ה-12 כתב על בלוטת תריס גדולה ועל בלט בעין.
במחלה זו הגוף מייצר נוגדנים. נוגדנים אלה דוחפים את בלוטת התריס לעבוד יותר. הבלוטה מייצרת יותר הורמונים בשם T3 ו-T4.
המחלה נפוצה יותר אצל נשים. היא מופיעה בדרך כלל בבגרות, אך גם אצל מתבגרים ובהריון.
בבדיקת דם רואים T3 ו-T4 גבוהים, ואילו TSH נמוך.
תגובות גולשים