מי נגר

מֵי נֶגֶר הם מים שזורמים על פני הקרקע כאשר האדמה כבר לא מסוגלת לספוג עוד. המקור יכול להיות גשם, מעיינות, שלג או המסת קרחונים. מי נגר מהווים כ-4% מכלל המשקעים, אך בכמויות גשם חזקות ובשטחים משופעים הם גדלים.

נגר עילי נוצר משני תהליכים עיקריים: המסת שלג וקרחונים, שמתרחשת באביב ובקיץ, וגשם שמגיע ישירות לקרקע. קצב ההמסה מושפע מטמפרטורת האוויר ואורך שעות היום. לא כל גשם יוצר נגר; זה תלוי גם בכושר הספיגה של הקרקע. קרקעות עתיקות עם רשת שורשים עבות נוטות לספוג יותר מים ולכן לייצר פחות נגר.

גשם חזק, קרקעות רוויות מים, שיפועים חדים ופני שטח עירוניים מקשים על החלחול וגורמים ליותר נגר.

עירוב והרחבת שטחים אטומים כמו כבישים ובניינים מגדילים את היקף מי הנגר. זה מפחית את החידוש של מי התהום (אקוויפרים, מאגרי מים מתחת לאדמה) ופוגע באספקת מים להשקיה. בנוסף, מזהמים על הקרקע נשטפים ונכנסים לנחלים, אגמים או ימים, ומשנים את הרכב המים ואת המערכות האקולוגיות.

נגר עילי משרה שחיקה וסחיפה, מעמיק ערוצי נחלים ומוביל להעברה של חלקיקי אדמה. יש ארבעה סוגי שחיקה עיקריים: התזה (טיפות שחותכות קרקע), חרצים שנוצרים על ידי הזרימה, שחיקה של משטחים לא ערוציים ושחיקה של קרקעית נחלים. תופעות אלה מורידות את פוריות האדמה ופוגעות בחקלאות.

נגר מעביר מזהמים כמו דלק, קוטלי חרקים (לדוגמה DDT) ודשנים אל מי פנים ואל מי תהום. זה עלול לגרום למוות של דגים, לשנות תהליכים ביולוגיים במים ולהפחית פוריות של צמחים ובעלי חיים. בשטחים מיוערים נגר יכול להביא לריכוזים גדולים של חנקן וזרחן ולגרום לאיטרופיקציה (עודף מזון במים שמחליש את המערכת).

הצפה מתרחשת כשנתיב המים אינו יכול לשאת את כמות המים. הצפות הן חלק ממערכת טבעית ולעיתים מועילות לחקלאות, כמו לאורך הנילוס. אך כשיש יותר יישובים והרבה תשתיות, הצפות גורמות לנזק רב לאנשים, לגידולים ולמקורות מים.

הפחתת נזקי נגר עילי דורשת תכנון, בקרה וניהול על ידי הידרולוגים, מהנדסים המתמחים במים. פתרונות נפוצים: עידוד שימוש במשטחים מוחלחים ולא אטומים, אזורי חלחול, בורות ניקוז, אגני ניקוז, סכרונים, צמחייה לשימור הקרקע ושיטות חקלאיות שמורידות סחיפה. גם פיקוח על אחסון כימיקלים ודשנים חשוב. מדידה ומודלים מתמטיים עוזרים להעריך כמויות מי נגר ומזהמים ולתכנן פעולות מניעה.

מֵי נֶגֶר הם מים שזורמים על פני האדמה כי האדמה כבר רוויה במים. הם מגיעים מגשם, מעיינות, שלג או קרחונים.

נגר יכול לבוא מגשם או ממסת שלג וקרחונים. המסה יורדת בקיץ או באביב, לפי המקום.

כאשר בונים כבישים ובתים, המים לא יכולים לחדור לאדמה. אז הם זורמים ישר לנחלים. זה מפחית את כמות המים שנשארת מתחת לאדמה (אקוויפר, מאגר מים מתחת לאדמה), ופוגע במי השתייה והחקלאות.

מים זורמים גורמים לְשַחִיקָה (שחיקה, כשאדמה נשטפת ומאבדת צורה) ולסחיפה (סחיפה, כשחלקי אדמה נעים עם המים). זה פוגע בשדות ובצמחים.

מי נגר יכולים לשאת זיהומים כמו דלק, קוטלי חרקים ודשנים אל נחלים ולאגמים. זה פוגע בדגים ובצמחים במים. עודף חומרים כמו חנקן וזרחן יכול לגרום לאיטרופיקציה (איטרופיקציה, יותר מזון במים שגורם לצמחים במים לצמוח יותר מדי).

הצפה היא כשריבוי מים ממלא את הנהר או את השטח. הצפות יכולות להיות מועילות לחקלאות, אבל גם מסוכנות לבתים ולאנשים.

כדי למנוע נזק, מתכננים שטחים היטב. עושים מדרכות ומקומות שיאפשרו למים לחלוחל. בונים אגני ניקוז, בריכות ואזורי חלחול. שומרים על אחסון בטוח של חומרי הדברה וכימיקלים. מודדים את המים כדי לדעת מתי לטפל.