מי סודה (סודה) הם מים שבהם מומס פחמן דו-חמצני, כדי ליצור תחושת גזים ותסיסה בפה. כשפחמן דו-חמצני (גז שנמצא באוויר) נמס במים נוצר חומר שנקרא חומצה פחמתית (H2CO3), והוא זה שמוסיף מעט חומציות ומשפיע על הטעם.
מי סודה קיימים בטבע, למשל באגמי סודה. את מי האוקיינוס של אנקלדוס, ירח של שבתאי, כינו "מי סודה" בגלל תכולת הגז.
ייצור וסוגים:
במפעלים מכניסים פחמן דו-חמצני דחוס למים. הלחץ מאפשר ליותר גז להישאר מומס. כשפותחים בקבוק, הלחץ יורד והגז יוצא בצורת בועות. סודה בתעשייה יכולה להכיל רק מים ופחמן דו-חמצני, או גם תוספת קטנה של מלח בישול וחומרים אחרים כדי לחקות את הטעם של סודה ביתית.
היסטוריה:
ג'וזף פריסטלי גילה שיטה להמיס פחמן דו-חמצני במים כאשר הניח קערת מים מעל מכל בירה בלידס. הוא פרסם את ממצאיו ב-1772. גם הכימאי טוברן ברגמן פיתח שיטה דומה בשנת 1771, בניסיון לחקות מי מעיינות תוססים טבעיים שהאמינו להם תכונות מרפאות.
הכינויים השתנו עם הזמן: עד מלחמת העולם השנייה קראו לזה "Soda water". בשנות ה-50 צצו המונחים "Sparkling water" ו"Seltzer water". המונח "Seltzer" מקורו בכפר Nieder-Selters שבגרמניה, שבו מעיינות טבעיים מפיקים מים תוססים. בארצות הברית מכנים לעתים "Club soda"; שם זה מתייחס לכלל המשקאות המוגזים.
מי סודה הם בסיס להרבה משקאות ממותקים, שמוסיפים להם סוכר וחומרי טעם. אנשים גם משתמשים בסודה כדי לנסות לטפל בכתמים על בדים על ידי שפיכה וייבוש. בנוסף, סודה היא מרכיב במספר קוקטיילים אלכוהוליים.
מי סודה הם מים עם בועות. הבועות באות מפחמן דו-חמצני. פחמן דו-חמצני הוא גז שנמצא באוויר.
כשהגז נמס במים נוצר דבר שנקרא חומצה פחמתית. חומצה פחמתית היא חומר קטן שנוצר במים.
יש מי סודה בטבע, למשל באגמי סודה. גם על ירח שבתאי אנקלדוס קראו למים "מי סודה".
לפני הרבה שנים ג'וזף פריסטלי גילה איך להכניס גז למים. הוא פרסם זאת בשנת 1772. כימאי אחר בשם ברגמן עשה משהו דומה ב-1771.
למי סודה קוראים גם "Soda water", "Sparkling water" ו"Seltzer water". Seltzer מגיע משם של כפר בגרמניה, Nieder-Selters. בארצות הברית מכנים גם "Club soda".
מי סודה משמשים להכנת משקאות ממותקים. מוסיפים סוכר וטעמים, ונהנים מהבועות. לפעמים שופכים סודה על כתמים כדי לנסות לנקות.
מי סודה גם נכנסים לכמה קוקטיילים, כלומר משקאות שמשלבים סודה ואלכוהול.
תגובות גולשים