מידע פנים

מידע פנים הוא מידע על חברה שהנפיקה ניירות ערך בבורסה, שמוכר רק לאנשים פנימיים בחברה. מידע כזה עלול לשנות את מחיר המניה אם הציבור ילמד אותו, ולכן מי שמחזיק בו מקבל יתרון במסחר. שימוש במידע כזה נחשב בעבירה ברבות ממדינות, כולל בישראל.

האיסור על שימוש במידע פנים החל בארצות הברית בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 והורחב מאז על ידי רגולטורים ברחבי העולם. המטרה היא לשמור על שוק הון הוגן, יעיל ואמין, ώστε כל המשקיעים ירגישו שיש שוויון בהזדמנויות.

בישראל בשנות ה-60 וה-70 היו תנועות מניות בלתי מוסברות, שלעיתים מיוחסו למידע פנימי. הדיון על איסור ניצול מידע פנים עלה בכנסת ב-1979. בסופו של דבר נוסף פרק חדש לחוק ניירות ערך במאי 1981 (תיקון לחוק מ-1968). בסעיף 52א הוגדר מידע פנים כ"מידע על התפתחות או שינוי בחברה, שאינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע היה יכול לגרום לשינוי משמעותי במחיר נייר ערך".

דוגמאות טיפוסיות למידע פנים הן: חתימה על חוזה חשוב, משא ומתן לסגירת עסקה, זכייה במכרז או נתונים כספיים טרם פרסומם. מידע שמדווח לרשות או לבורסה ומפורסם בדרך מקובלת נפסק להיות מידע פנים לאחר יום מסחר אחד; אם הרשות או הבורסה לא פרסמו בתוך ארבעה ימים מהדיווח, המידע גם כן יאבד את מעמדו כמידע פנים לאחר תקופה זו.

שני מעשים מרכזיים: 1) לקנות או למכור נייר ערך כשהמוכר או הקונה מחזיקים במידע פנים; 2) למסור מידע פנים לאחר, כשידוע שהנמען עלול להשתמש בו למסחר ("טיפינג"). ישנם מקרים שנחקרו בפועל, למשל אדם שנתן מידע אודות עתודות נפט ליועץ השקעותו לפני פרסום.

לא כל שימוש במידע פנים מותווה כעבירה פלילית אוטומטית. סעיפים שונים בחוק מגדירים את מעשי העבירה ואת העונשים. במישור האזרחי החוק מאפשר לחברה לדרוש את הרווח שהושג כתוצאה משימוש במידע פנים.

איש פנים יכול להיות דירקטור, מנכ"ל, בעל מניות עיקרי או כל אדם שתפקידו או יחסיו עם החברה נתנו לו גישה למידע הפנימי. גם קרובי משפחה שלהם ותאגיד שבשליטתם נחשבים כאנשי פנים. עובד זוטה שזכה למידע חשוב ייחשב איש פנים אף בלי יכולת להעריך את מצב החברה כולו.

הציבור הוא מי שיש לו עניין בשוק ההון. זה כולל משקיעים קטנים וגדולים, אנליסטים ופרשנים. מבחן היישום הוא מבחן ה"משקיע הסביר".

השיקול העיקרי הוא הגינות: מניעת ניצול יתרון מידע על ידי מקורבים. יש גם שיקול של יעילות השוק ואמון הציבור. לעומת זאת, יש כלכלנים הטוענים שמסחר במידע פנים עלול להוביל למחירים מדויקים יותר בטווח הקצר.

מידע פנים הוא מידע סודי על חברה. סודי פירושו שלא כולם יודעים אותו. אם המידע הזה יצא החוצה, הוא יכול לשנות את מחיר המניה.

בחלק מהמדינות אסור להשתמש במידע כזה. בישראל הוסיפו חוק ב-1981 שאמר מתי מידע הוא מידע פנים. החוק רוצה שהמסחר יהיה הוגן לכולם.

דוגמאות למידע פנים: חתימה על חוזה חשוב, זכייה במכרז או מספרים על כסף לפני שפרסמו אותם. אם הרשות או הבורסה מפרסמים את המידע והיה יום מסחר אחד מאז, זה כבר לא מידע פנים. אם לא פרסמו בתוך ארבעה ימים, גם אז המידע מפסיק להיות מידע פנים.

זה אומר לקנות או למכור מניות כשאתה יודע מידע סודי. זה גם אומר לתת את המידע הזה למישהו אחר שיקנה מניות.

איש פנים הוא מי שעובד בחברה, המנהל או בעל מניות גדול. גם קרוב משפחה שלהם יכול להיחשב איש פנים. גם עובד קטן שיודע סוד חשוב נחשב איש פנים.

הציבור הוא כל מי שמשתמש בבורסה: משקיעים, אנליסטים ואחרים. החוק בודק מה היה עושה "משקיע סביר" בסיטואציה.

למה אסור? כדי שיהיה הוגן ושכולם יהיו רגועים לקנות ולמכור. יש כלכלנים שחושבים שלפעמים מידע פנימי מייצר מחירים נכונים יותר, אבל החוק בחר למנוע ניצול לא הוגן.