פרמיית סיכון

פרמיית סיכון היא הפער בין תוחלת התשואה של שתי חלופות פיננסיות. תוחלת התשואה = ההחזר שהמשקיע מצפה לקבל בממוצע. ההשוואה היא בין השקעה חסרת סיכון (השקעה שעולה עליה פחות סיכונים) להשקעה מסוכנת. הפרמיה מייצגת את התשואה הנוספת שהמשקיע דורש בתמורה ללקיחת הסיכון.

המונח משמש בתחומים שונים: כלכלה, מימון, ביטוח ושוק ההון. יש פרמיית סיכון למדינות, לחברות, למניות, בפרמיות ביטוח ובמחירי נגזרים. המשותף לכולם הוא שהפרמיה מודדת את התגמול שמקבלים לוקחי הסיכון.

פרמיית סיכון מדינתית נמדדת לעיתים כהפרש בתשואות על איגרות חוב ממשלתיות ארוכות טווח. לדוגמה: אם אג"ח ממשלת ישראל מניבה 6% ואג"ח אמריקאי דומה 5%, הפרמיה היא 1%. ניתן גם לחשב פרמיה ריאלית, אחרי חיסור הפרשי אינפלציה.

כתבי אופציה (חוזים שמקנים זכות לקנות או למכור נכס) כוללים לעיתים פרמיה במחירם. גם כשאפילו הפקיעה היתה מניבה ערך פנימי, מחיר הכתבים עולה על הערך המיידי. המחיר הנוסף הוא תשלום לכותבי האופציה על הסיכון שאולי ערך הנכס ישתנה. עם זאת, מחירי אופציות מושפעים גם מגורמים אחרים, ולא רק מפרמיית סיכון.

פרמיית סיכון היא הכסף הנוסף שמשקיעים רוצים לקבל על סיכון. סיכון = סכנה שההשקעה לא תחזיר את הכסף.

מוצאים פרמיות כאלה בביטוח, בחברות, במדינות ובאופציות. בכל מקרה זו תמורה על לקיחת סיכון.

אם אג"ח של ישראל מניב 6% ואג"ח של ארצות הברית מניב 5%, הפרמיה היא 1%. אג"ח = הלוואה שהמדינה לוקחת מהציבור.

אופציה היא כרטיס שנותן זכות לקנות או למכור בעתיד. לפעמים מחיר האופציה גבוה מערך הכרטיס המיידי. ההפרש הוא פרמיה שמשלמים לכותב האופציה בגלל הסיכון ששווי הנכס ישתנה.