מיכאיל באקונין

מיכאיל אלכסנדרוביץ' באקונין (1814, 1876) היה מהפכן רוסי, אנרכיסט וסוציאליסט. אנרכיסט פירושו מי שמתנגד לשלטון מרכזי חזק ורוצה קהילות עצמאיות; סוציאליסט פירושו תמיכה ברעיון של שיתוף ברכוש ובמשאבים. הוא השפיע רבות על האנרכיזם המודרני ובעיקר על ענף שנקרא אנרכו‑קומוניזם.

נולד למשפחת אצולה בפלך טבר. למד בבית ובפנימיה צבאית בסנקט פטרבורג. שירת קצר כקצין ארטילריה ופרש ב־1835. אחרי כן שהה בגרמניה, צרפת ושווייץ, הקשר עם חוגי שמאל והשפעות פילוסופיות עיצבו את רעיונותיו.

ב־1842 פרסם בעילום שם את 'הריקאציה בגרמניה', בו הציג פרשנות מהפכנית להשקפות פילוסופיות ולבשורת המרד, כולל המשפט המפורסם: "תשוקת ההרס היא תשוקת היצירה". הממשל הרוסי גירש אותו מבחינה משפטית והחרים את רכושו. ב־1848 פעיל במהפכות אירופה; בעקבות מעורבותו גורש מצרפת. ב־1848, 1849 יזם הקונגרס הסלאבי בפראג ונעצר בדרזדן; נשפט תחילה למוות ואז למאסר עולם. נשלח לסיביר ב־1857, וברח דרך יפן וארצות הברית עד לבריטניה (1861). שאר חייו עברו בגלות בעיקר בשווייץ.

ב־1867 הצטרף לליגה לשלום וחופש. ב־1869 הקים את ה"ברית הדמוקרטית החברתית" שהצטרפה לאינטרנציונל הראשון (התנועה הבין‑לאומית של מפלגות ועובדים). השתתף בהתקוממות בליון ב־1870. ב־1872 גורש מקבוצת מרקסים בקונגרס בהאג בעקבות האשמות כספיות, שלדעתו היו מזימה פוליטית נגדו. פרש ללוגאנו ב־1873 ונפטר בברן ב־1876.

כתביו צבעוניים, תקיפים ואפילו אימפולסיביים. הוא הציג שלושה מרכיבים בסיסיים להתפתחות אנושית: חירות אנושית, מחשבה (מדע) ומרד. הוא חיבר כלכלה חברתית וחירות; מדע ומחשבה; מרד כחופש מעשי. באקונין דחה סמכויות חיצוניות, דת, מדינה או כל שליט, וטען שהחופש יבוא כשאנשים יבינו ויקבלו חוקי טבע באמצעות מדע.

לפי באקונין, המהפכן צריך לשים בצד אינטרסים אישיים, דת ופטריוטיזם, ולפעול בנחישות להחלפת החברה הקיימת. הוא הדגיש את חשיבות המרד הספונטני והפעולה של עובדים לא מאורגנים, ולא רק של הפועלים התעשייתיים המאורגנים. הוא האמין שדרום ומזרח אירופה היו פוטנציאל מהפכני חזק. משפטו המפורסם: "חירות ללא סוציאליזם היא אי צדק, וסוציאליזם בלי חופש, הריהו עבדות." כתביו השפיעו על תנועות סינדיקליסטיות ואיגודים מקצועיים, במיוחד בספרד. בין כתביו המוכרים: "אלוהים והמדינה" ו"הקומונה הפריסאית ורעיון המדינה".

יריבותו המרכזית היתה עם קרל מרקס. באקונין קרא למרקס יהיר ובוגדני אך העריך את עומק הגותו. מרקס מצדו תיאר את באקונין באופן שלילי. באקונין הזהיר שגישה מרקסיסטית עלולה להוביל לדיקטטורה והסביר זאת במטאפורה קשה: אפילו מהפכן קיצוני עם סמכויות רחבות יהיה גרוע מן הצאר.

מיכאיל באקונין (1814, 1876) היה מהפכן רוסי. הוא היה אנרכיסט. אנרכיסט זה מי שחושב ששלטון חזק רע ושהקהילות יכולות להחליט בעצמן. הוא גם היה סוציאליסט. סוציאליסט זה מי שחושב שיש לשתף רכוש ומשאבים.

נולד למשפחה עשירה ברוסיה. למד בבית ספר צבאי. עזב את הצבא ונסע לגרמניה, לצרפת ולשווייץ. ב־1842 פרסם ספר בעילום שם. המשפט המפורסם ממנו היה: "תשוקת ההרס היא תשוקת היצירה".

ב־1848 היה פעיל במהפכות. נעצר ב־1849 ונשלח לסיביר. אחרי שנים ברח עד לבריטניה. בילה את שאר חייו בגלות בשווייץ. הקים קבוצה בשם הברית הדמוקרטית החברתית. מת ב־1876 בברן.

הוא כתב הרבה טקסטים צבעוניים וחזקים. הוא האמין בשלושה דברים חשובים: חירות (חופש), מדע (ידע) ומרד (התקוממות נגד עוול). הוא דחה שליטים וכל סמכות חיצונית. הוא חשב שהחירות תבוא כשאנשים יבינו את חוקי הטבע.

הוא לא הסכים עם קרל מרקס. הוא חשש שגישה מרקסיסטית עלולה להפוך לדיקטטורה. משפט מפורסם שלו אומר שחירות בלי סוציאליזם היא עוול, וסוציאליזם בלי חירות הוא עבדות.