מיצובישי A6M זירו היה מטוס קרב שיועד לפעולה מנושאות מטוסים (אוניות שנושאות מטוסים). שירת בצי הקיסרי היפני בין 1940 ל־1945.
השם "זירו" נגזר מכינוי יפני שמשמעותו "מטוס מטיפוס 0" על שם שנת הקיסר 2600 (1940). בעלות הברית קראו לו גם "זיק" (Zeke).
פיתוחו החל אחרי כניסת ה-A5M לשירות ב־1937. מיצובישי קיבלה מפרט שמצריך מהירות גבוהה, טווח ארוך וחימוש כבד יחסית. כדי לעמוד בדרישות בחרו המעצבים להפחית משקל ככל האפשר. המטוס כלל חידושים כמו כנף תחתית משתפלת, תא טייס סגור וכנראה מבנה קל אלומיניום.
במתקפת פרל הארבור היו כ־420 זירו באזור האוקיינוס השקט. הזירו התבלט בתמרון מעולה ובטווח טיסה רחב, מעל 2,600 ק"מ, מה שאיפשר לפעול מרחוק. בתחילת המלחמה הוא עלה על רוב מטוסי בעלות הברית.
עם הזמן הופיעו מטוסים אמריקאיים חזקים יותר, כמו ה‑P‑38 וה‑F6F, והמנועים של הזירו לא הגיעו לעוצמתם. למרות זאת, טייסים מיומנים השיגו עדיין הצלחות. היחס בקרבות השתנה לטובת האמריקאים בהדרגה.
הזירו היה מתוכנן לביצועים והתקפה על חשבון ההגנה. לא היו בו מכלי דלק נאטמים (כלומר מכלים שסותמים את עצמם אחרי פגיעה) או שריון, ולכן פגיעות רבות הובילו לאובדן המטוס. האמריקאים פיתחו תמרון שנקרא "Thach Weave" כדי להתגבר על יתרון התמרון של הזירו. בתמרון זה שני מטוסים מחפים זה על זה והופכים את היתרון לטובתם, שימושי בקרבות כמו מידוויי וים האלמוגים.
בסך הכל יוצרו כ־11,000 זירו עד סיום המלחמה.
מיצובישי A6M "זירו" היה מטוס קרב יפני מפורסם. הוא טס מנושאות מטוסים (אוניות שיש עליהן מטוסים).
השם "זירו" מגיע מהמילה היפנית ל"מטיפוס 0", כי הוא נכנס לשירות ב־1940.
המטוס תוכנן אחרי מטוס קודם בשם A5M. המעצבים הקלו על המשקל כדי שהזירו יהיה קל ומהיר. הוא קיבל תא סגור וכנף שתוך כדי אפשר לקפל.
במתקפת פרל הארבור היו כ־420 זירו. המטוס היה מאוד זריז ויכול לטוס למרחקים גדולים, יותר מ־2,600 ק"מ.
בהתחלה הזירו היה טוב יותר מרוב המטוסים של האויב. אחר כך הגיעו מטוסים אמריקאיים חדשים וחזקים יותר. הזירו לא היה מוגן טוב, לא היה לו שריון ולא מכלי דלק שסוגרים את עצמם. לכן פגיעה לעיתים קרובות הרסה אותו.
האמריקאים פיתחו תמרון בשם "Thach Weave" (שיטה לטיסה משותפת) כדי להילחם בזירו. בתמרון שני מטוסים משתלבים זה בזה כדי לעזור אחד לשני.
בסופו של דבר יוצרו בערך 11,000 מטוסים מסוג זירו.
תגובות גולשים