מיר (עיירה)

לזכר יהודי מיר שנספו בשואה, בבית הקברות נחלת יצחק

'''מיר''' (בלארוסית: '''Мір'''; בפולנית: '''Mir'''; ברוסית: '''Мир''') היא עיירה בראיון קרליץ במחוז גרודנו בבלארוס, כ-85 ק״מ דרומית למינסק. בתחילה הייתה בשטח פולין. לפני מלחמת העולם השנייה עברה לשטח רפובליקת בלארוס שבברית המועצות. במהלך המלחמה נכבשה על ידי הגרמנים, ואחריה חזרה להשתייך לבלארוס.

ישיבת מיר פעלה במקום משנת 1815 עד 1939. ישיבה היא מוסד ללימוד יהדות ותלמוד.


הכפר מיר נוסד לפני 1345. ב-1395 הרסו אותו צלבנים מהמסדר הטבטוני. במאה ה-16 משפחות אצולה בנו בה את טירת מיר, מבצר שקיבל התקפות לאורך הדורות. ב-1569 עברה לשליטת משפחת רדזיוויל וקיבלה חלק מזכויות מגדבורג (זכויות עירוניות). לאחר חלוקת פולין נכנסה תחת שלטון האימפריה הרוסית.

במאה ה-19 נכנסה לבעלות משפחה אחרת, ובשל חוק רוסי נמכרה לנחלה של משפחת סוויאטופולק-מירסקי. עם קום פולין החדשה נשארה בפולין עד 1939. מאותה שנה עברה לשלטון ברית המועצות, ואז נכבשה ב-1941 על ידי גרמניה הנאצית. הגרמנים החזיקו בעיר עד 1944. אחרי המלחמה היא חזרה לשלטון סובייטי, ב-1956 ירדה מדרגת עיר, וב-1991 הפכה לחלק מבלארוס העצמאית.


שמה של העיר מזוהה בעולם היהודי בזכות ישיבת מיר (1815, 1939). בין רבניה הבולטים היו הרב יום-טוב ליפמן בסליאנסקי, מחבר "מלבושי יום טוב", והרב אליהו דוד רבינוביץ'.

לפני המלחמה חיו במיר כ-2,400 יהודים, רוב תושביה. פעלו בה ארגונים ציוניים, אגודת ישראל והבונד. אחרי פלישת גרמניה במבצע ברברוסה נרצחו תחילה כמה מנכבדי הקהילה. על היהודים הוטלו גזירות: עבודות כפייה (עבודות שנכפו עליהם), דרישות לכופר וטלאי צהוב (סמל צהוב שעל הבגדים).

באוקטובר 1941 רוכזו היהודים בגטו, אזור קטן בעיר שבו חייבו אותם לגור בנפרד. ב-9 בנובמבר 1941 הוצאו מהגטו ונרצחו כ-1,300 אנשים, כולל הרב אברהם צבי קמאי. חבורה של מחתרת יהודית סייעה להוציא כ-300 אנשים מהגטו אל היערות. ב-13 באוגוסט 1942 רצחו הגרמנים מאות יהודים שנותרו בגטו וביצעו מצוד אחרי הנמלטים. לפי דוח משטרתי מ-26 באוגוסט 1942, העיירות מיר ופולונקה הוכרזו "נקיות מיהודים", ובדוח נרשמו 719 נורים.


במאה ה-21 גרים במיר כ-2,500 איש ויש בה מעט תעשייה. לא נותרה בה קהילה יהודית פעילה. בעיר עומדות אנדרטאות לזכר קורבנות המלחמה והשואה, שהקימו רשויות סובייטיות וארגונים יהודיים.

לזכר יהודי מיר שנספו בשואה, בבית הקברות נחלת יצחק

'''מיר''' היא עיירה בבלארוס, כ-85 ק״מ מדרום למינסק. פעם היא הייתה חלק מפולין. אחר כך הייתה תחת שלטון ברית המועצות, ובסוף היא חלק מבלארוס.


מיר נוסדה לפני 1345. ב-1395 ההתקפה של הצלבנים הרסה אותה. במאה ה-16 בנו שם את טירת מיר, מבצר גדול שמושך תשומת לב.


במיר פעלה ישיבת מיר מ-1815 עד 1939. ישיבה (בית ספר תורני) היתה מרכז ללימוד תורה.

לפני המלחמה חיו בעיירה כ-2,400 יהודים. ב-1941 הגיעו הגרמנים. על היהודים הוטלו חוקים קשים. טלאי צהוב הוא סמל צהוב שהכריחו אותם ללבוש.

באוקטובר 1941 כשריכזו את היהודים בגטו (חלק קטן בעיר), ב-9 בנובמבר כ-1,300 אנשים נהרגו. כ-300 הצליחו לברוח אל היערות. בשנת 1942 נרצחו עוד מאות, ולפי דוח רשמי נשארו מאוד מעט יהודים בעיירות.


היום גרים במיר כ-2,500 איש. אין בה קהילה יהודית. יש אנדרטאות לזכר הנרצחים בשואה.