מירה מאיר

מירה מאיר (21 במאי 1932, 5 בינואר 2016) הייתה סופרת, משוררת ועורכת ישראלית, שהתמחתה בספרות ילדים.

מירה נולדה בלודז' שבפולין. ב־1939, בגיל שבע, עלתה לארץ עם הוריה ואחותה והמשפחה התיישבה בתל אביב. היא סיימה את לימודיה בתיכון חדש והייתה חברה בתנועת השומר הצעיר (תנועת נוער ציונית).

לאחר שירותה בצה"ל (צבא ההגנה לישראל) הצטרפה עם גרעין לקיבוץ נחשון, שם התגוררה עד מותה. בקיבוץ עבדה בחקלאות, בהוראה ובמזכירות.

ב־1969 החלה לעבוד כעורכת ב"ספריית פועלים" (הוצאת ספרים), בעיקר על ספרי ילדים. בין הסופרים בעריכתה היו נורית זרחי ונאוה סמל. היא גם תרגמה יצירות ילדים מאירופה לעברית. ב־1980 הצטרפה לעבודה עדנה קרמר. מאיר פרשה מעבודתה כעורכת ב־2010.

כתה ספרים וסיפורים לילדים ומבוגרים. בספריה לילדים הופיעו דמויות מהמשפחה שלה, למשל בספרים כמו "שלולי" ו"הצב של אורן". כתבה גם פזמונים לילדים, ובהם שיר הפתיחה לתוכנית "רגע עם דודלי". שיר בולט נוסף הוא 'נערי בים ביתו', שנלחן על ידי משה וילנסקי ונכתב לזכר חללי הצוללת אח"י דקר.

הורתה ספרות ילדים באוניברסיטה העברית ובסמינר אורנים. נפטרה ב־5 בינואר 2016, בגיל 83, ונקברה בבית העלמין בקיבוץ נחשון. השאירה ארבעה ילדים: בני, אסנת, אורן ושרון.

מירה מאיר (1932, 2016) הייתה סופרת ועורכת של ספרי ילדים.

מירה נולדה בלודז' (עיר בפולין). בגיל שבע עלתה לארץ עם משפחתה. המשפחה גרה בתל אביב. מירה הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר (תנועה לנוער).

אחרי השירות בצבא היא עברה לגור בקיבוץ נחשון. קיבוץ זה הוא יישוב שבו חיים ועובדים ביחד. שם עבדה בחקלאות ובהוראה.

היא עבדה כעורכת ב"ספריית פועלים" (הוצאת ספרים). ערכה ספרי ילדים ותרגמה סיפורים מאירופה לעברית. ב־1980 הצטרפה אליה עדנה קרמר. מירה פרשה מעבודתה כעורכת ב־2010.

היא כתבה סיפורים וספרים לילדים. בחלק מהספרים דמויות מבוססות על ילדיה. כתבה גם שירים, כולל את שיר הפתיחה של התוכנית "רגע עם דודלי".

מירה לימדה ספרות ילדים במוסדות שונים. היא נפטרה ב־5 בינואר 2016. נקברה בקיבוץ נחשון. השאירה ארבעה ילדים: בני, אסנת, אורן ושרון.