בצפון הארץ
מישור החוף הוא רצועה מישורת לאורך הים התיכון. הוא משתרע מראש הנקרה בצפון ועד גבול מצרים בדרום, כולל רצועת עזה. הקרקעות שם סחופתיות ופוריות. האקלים ממוזג (לא חם וקיצוני), ויש מפלס גבוה של מי תהום (מים המצויים מתחת לפני הקרקע). זה הפך את המקום לנוח להתיישבות, חקלאות ולפעילות כלכלית.
המישור נחלק לשלושה חלקים: צפוני, תיכון ודרומי.
האזור היה מוצף מים לפני כ־2 מיליון שנה. בתקופות מאוחרות יותר חלקים מהאזור הפכו לביצות. במאה ה־19 החלה התיישבות מחודשת. עם העליות והקמת המדינה נבנו מושבות, קיבוצים ועיירות שהפכו לערים כמו פתח תקווה, ראשון לציון, נס ציונה ורחובות. כיום מרוכזת במישור החוף רוב אוכלוסיית ישראל. על קו החוף היו גם ערי נמל חשובות, למשל יפו ועכו.
בחלקו הצפוני המישור צר, ובדרום רוחבו מגיע לכ־40 קילומטר. רוב השטח מכוסה בקרקעות סחף (אדמה שנשטפה מההרים) ובאזורים ביצתיים שנוצרו קרוב לנחלים. רכסי כורכר (כורכר הוא סלע חולי שנוצר מאיחוי גרגירי חול ושברי צדפים) מנעו במקומות את זרימת המים לים, וכתוצאה נוצרו ביצות סביב נחלים כמו הירקון, אלכסנדר, פולג, התנינים ונעמן.
המרזבה הוא אזור ברגלי הרי יהודה. השם מגיע מ"מרזב", צינור לניקוז מים. כאן יש קרקע סחף פורייה. האזור נטה להיות מיושב כבר בימי קדם, כי המשטח שיפל מערבה ולכן לא הפך לביצה.
החולות לאורך החוף יוצרים דונתחוליות (גבעות חול). בדרום הם רחבים, בתיכון קטנים יותר ובצפון כמעט אינם קיימים. החול מקורו בסלעים מהאזור של הנילוס שבמצרים, שנשטפו ונסעו בים עד לחופי ישראל. החולות נודדים עם הרוח, והמים עוברים ביעילות דרך גרגירי החול, לכן רק צמחים ספציפיים מצליחים לגדול שם.
גבעות הכורכר הן רכסים מבוססי כורכר. לחלקן מדרונות תלולים ולעתים מצוקים. בין הגבעות מצויים עמקים עם קרקע סחף כהה ופורייה. בעבר חלקים אלו היו ביצתיים. היום חלקן פופולריות לטיולים ויש ניסיונות שימור של גבעות כמו גבעת האירוסים וגבעות הכורכר נס ציונה.
גבעות החמרה הן גבעות נמוכות בעלות קרקע אדומה. הצבע נובע מציפוי ברזל על גרגירי החול. גם כאן המים מחלחלים במהירות.
הצמחייה מותאמת לקרקעות החול, הכורכר והחמרה. בין הצמחים הנפוצים: חצב, כלנית, אירוס, חלמית וחרצית. בשנים האחרונות נכנסו מינים פולשים שהשתלטו על אזורים מסוימים. החי כולל מכרסמים, קיפודים, תנים ושועלים. בערים נפוצים כלב וחתול ביתיים, וכן עכברים וחולדות. יש גם עטלפים רבים ורכיכות כמו צדפות ושבלולים. סקרים הראו שמינים רבים נעלמו או נמצאים בסכנה, בעיקר בגלל עיבוד ושינוי נופי המישור.
בצפון הארץ
מישור החוף הוא רצועה שטוחה ליד הים התיכון. הוא מתחיל בצפון ומגיע עד דרום הארץ. הקרקע שם פורייה. יש מים מתחת לאדמה (מי תהום). לכן אנשים בנו שם הרבה ערים וכפרים.
המישור מחולק לחלק צפון, תיכון ודרומי.
לפני מיליוני שנים האזור היה תחת הים. אחר כך היו בו ביצות, והאדם סידר את המקום לאט־לאט. היום יש בו ערים גדולות ויישובים חקלאיים.
יש כאן חולות, כורכר וסחף. כורכר (סלע חולי עם שברי צדפים) בונה גבעות. סחף זה אדמה שנשטפה מההרים. החולות נעים עם הרוח ולכן קשה לצמחים לגדול בהם.
זו ירידה ברגלי הרי יהודה. השם קשור ל"מרזב", צינור מים. הקרקע שם טובה לחקלאות.
במישור גדלות כלניות, אירוסים וחצבים. יש גם חיות קטנות כמו קיפוד, שועל ומכרסמים. בערים יש כלבים וחתולים. חלק מהחיות והצמחים נדירים היום בגלל בנייה ושינוי השטח.
תגובות גולשים