המיתולוגיה היפנית היא אוסף מיתוסים, אגדות ורשומות היסטוריות שמקורן בעל פה וקובצו לכתב במאה השמינית. הגרסאות הכתובות החשובות הן קוג'יקי (רשומות הדברים העתיקים) משנת 712 והניהון שוקי (דברי ימי יפן) משנת 720. בקוג'יקי מופיעים סיפורי הבריאה, מקור האלים ושושלת הקיסרים, שחורתה מיוחסת לאלת השמש אמטראסו.
המיתולוגיה מציגה אלים רבים. חלקם הפכו למרכזי במסורת ובפולחן, וחלקם נשארו בעיקר בסיפורים. רעיון מרכזי הוא קאמי (אלים או רוחות טבע). קאמי יכולים להיות גם דמויות מקומיות או אבות-אמהות שהוקדשו.
הסיפורים החשובים עוסקים בבריאה ובדמויות כמו איזאנגי ואיזאנמי, ואמטראסו. הם מסבירים את יצירת האיים, את הכוחות הטבעיים ואת הקשר בין האלים לשושלת הקיסרים.
על-פי המיתולוגיה, איזאנגי ואיזאנמי השתמשו בחנית מהשמיים כדי להוציא מהים חומר. טיפות שנפלו יצרו את האי אונוגורו. בהמשך נולדו מהם איים נוספים שהתבססה עליהם יפן.
איזאנמי מתה בזמן לידת אל האש ועברה ליומי, ארץ המתים. איזאנגי ירד לשם בניסיון להחזירה. ניסיונו נכשל; בסופו של דבר הם נפרדו. איזאנמי נשארה ביומי, ואיזאנגי חזר וחיסל את מעבר הכניסה.
כשאיזאנגי טיהר את עצמו אחרי המגע עם המתים, נולדו מהרחצה אלים חשובים. מתוך עינו השמאלית נולדה אמטראסו, מאליה הימנית נולד טסוקיומי אל הירח, ומאפו נולד סוסאנו אל הסערה.
סוסאנו, אל הסערה, התעמת עם אחותו אמטראסו. המאבק הגיע לשיא כאשר אמטראסו התעלמה וברחה למערה. חשכתה כיסתה את העולם. האלים תכננו איך להביאה החוצה. הקאמי של השמחה השתמשה במראה ובריקוד כדי לעורר את סקרנותה. כשהיא ראתה את ההשתקפות שלה במראה, היא יצאה והאור חזר.
מאז המאה ה-18 חיזקו חוקרים את הפרשנות של הרשומות העתיקות. במאה ה-19 המיתוסים קיבלו חשיבות לאומית. היום המיתולוגיה משפיעה על פולחן השינטו ("דרך האלים"), על מקדשים ועל ריקודים פולחניים כמו קאגורה. מקדש איסה נחשב למקום הפולחן הראשי של אמטראסו.
המיתולוגיה היפנית היא אוסף סיפורים עתיקים על אלים ואיים. סיפורים אלה נכתבו לראשונה במאה השמינית.
במיתולוגיה יש הרבה קאמי. קאמי זו מילה לאלים או לרוחות שמתגוררות בטבע.
הסיפורים המרכזיים מדברים על בריאת האיים ועל אלת השמש אמטראסו.
שני האלים החשובים, איזאנגי ואיזאנמי, עשו את האיים. הם השתמשו בחנית מהים ויצרו את האי הראשון.
איזאנמי מתה ועברה למקום שמכונה יומי. זהו עולם של המתים. איזאנגי ניסה להחזיר אותה. הוא לא הצליח וחזר לעולם החיים. כשהוא טהר את עצמו נולדו אלים חדשים, כולל אמטראסו.
אמטראסו, אלת השמש, ברחה למערה. בעולם נעשה חשוך. האלים עשו תכנית. קראו למראה וריקוד. כשהיא ראתה את ההשתקפות שלה, היא שמחה ויצאה. האור חזר.
בסיפורים האלה מסבירים מדוע יש מקדשים ושמכובדים מקדשים חשובים כמו מקדש איסה. היום אנשים עדיין מספרים ומבצעים ריקודי קאגורה כדי לכבד את האלים.
תגובות גולשים