שינטו

שינטו (ביפנית: 神道) היא הדת האתנית של יפן, שתולדותיה מתחילים מימי קדם. בלב השינטו עומדת הסגידה לקאמי, ישויות שבין אלים פשוטים, רוחות טבע או נוכחויות רוחניות. חלק מהקאמי קשורים למקומות או חפצים; אחרים, כמו אמטראסו (אלת השמש), נתפסים כבעלי משמעות עליונה. השינטו השפיע על דתות יפניות אחרות.

המילה "שינטו" נוצרה מהשילוב של שני תווים סיניים שמשמעותם "נתיב אלוהי"; ביפנית פירושה "דרך הקאמי". היא הופיעה בכתבים מוקדמים כמו ה"ניהון שוקי" (המאה ה-7), אך אז התייחסו יותר למנהגי פולחן מקומיים ופזורים, ולא לדת אחידה עם פנתיאון מובנה. לכן חוקרים רבים מתארים את הדת הקדומה יותר כ"פולחני הקאמי" מאשר כישות אחת בשם שינטו.

במהלך תקופת אדו (1600, 1868) חודדה הזהות הלאומית היפנית, ומלומדים שחזרו למסורת אימצו כתבים מיתולוגיים כמקורות מרכזיים. המילה "שינטו" חזרה לשימוש רחב, בעיקר כהבחנה מול בודהיזם.

לאחר הרסטורציית מייג'י (1868) ניסתה ממשלת יפן להפוך את השינטו לדת המדינה. עוצבו פולחנים המדגישים את אלוהותו של הקיסר, את אמטראסו ואת היררכיית המקדשים. בתקופה זו אף התגברה ההתנגדות לבודהיזם, ונקלטו רפורמות שהפרידו פורמלית בין שינטו לבודהיזם.

מאוחר יותר השינטו הממלכתי הפך לחלק מהאידאולוגיה הלאומית, כולל פולחן לחללי מלחמה במקדש יסוקוני. בשנות ה-30 של המאה ה-20 עלה המיליטריזם, והחברה חוותה לחץ לקחת חלק בפולחנים הממלכתיים. אחרי מלחמת העולם השנייה הכיבוש האמריקאי אסר את השינטו הממלכתי; החוקה החדשה מגדירה הפרדה בין דת למדינה.

מאז שנת 593 לספירה ביפן התפתחו שינטו ובודהיזם זו לצד זו. הנסיך שוטוקו טאישי קידם את הבודהיזם בחצר הקיסרית, אך במקום להכחיד את הדת המקומית, נטמעו מנהגי השינטו בתוך המנהגים הבודהיסטיים. צורה זו של שילוב נקראת "שינבוטסו-שוּגוֹ" (סינקרטיזם של בודהה וקאמי). גם היום רבים ביפן חיים עם אלמנטים משתי הדתות, ורוב היפנים מזוהים באופן תרבותי עם שניהם.

בשינטו ההשקעה היא בחיים הנוכחיים ובקשר לקאמי המקומי. בדרך כלל לא נדרש הצהרה של אמונה כדי להיחשב שינטואיסטי. כאשר ילד נולד, שמו עשוי להירשם במקדש כ"אוג'יקו"; לאחר מותו הוא יכול להפוך ל"אוג'יגאמי", קאמי שקשור למשפחה. ילדים שנפטרו ללא רישום נקראים "מיזוקו" ("ילד מים") ונדרשת לעתים טקסי סגידה מיוחדים לשלומם.

מאחר שיש שילוב בין שינטו לבודהיזם, נהוג שלעיתים החיים מנוהלים לפי עקרונות שינטואיסטיים והלוויות לפי מנהגים בודהיסטיים.

לשינטו אין חוקים דתיים נוקשים. ברוח השינטו יש דגש על חיים פשוטים ובהרמוניה עם הטבע והאנשים. קיימות גם "ארבע הצהרות" שמסכמות את רוח הדת.

בתפיסה מסוימת של השינטו מציינים חמישה מרכזים אנרגטיים בגוף. לכל מרכז יש צליל שונה. המתלמד שולט בכוחות אלו בהדרגה, מהנמוך לגבוה, ומשלב צלילים בתארו עם היכולת שנרכשה.

בשינטו אין רע מוחלט שמוגדר כחטא אוניברסלי. יש מושג של "קֵגַארֶה" (לכלוך טקסי) ו"קיאומה" (טוהרה). זוהמה ניתנת לעתים לטיהור בטקסים, ומטרת הטיהור היא להשקיט את הנפש ולהשיב מזל טוב. גם הרג למחיה נתפס כמוצדק רק אם נעשה בכבוד ובמיעוט האפשרי, ולא למטרות רווח אישי.

טקסי טיהור הם חלק מרכזי בשינטו. הם מיועדים לפיוס הקאמי ולשמירה על טוהרה. טיהור אישי נעשה במים, כמו עמידה תחת מפל או טבילה בנהר. גם מבנים וכלים עוברים טקסים לפני שימוש. טקסים כאלה התקיימו גם לאירועים מודרניים, כמו לפני שיגור חללית.

סגידה לקאמי נעשית במקדשים ציבוריים ובמקדשים ביתיים. לרוב המקדשים צנועים; בפתחם עומד הטוריאי, השער היפני שמפריד בין עולם האדם לעולם הקאמי. יש גם פסלי שומרים ועמדות לניחומים, תחזיות ותשלומים סמלים לקאמי. נהלים פשוטים כוללים טיהור ידיים ופיות, קידה ומתן מנחה. כיום קיימים ביפן יותר מ-100,000 מקדשי שינטו פעילים.

על פי המסורת יש שמונה מיליון קאמי, כלומר הרבה ישויות רוחניות שמקושרות לטבע ולמקומות. אמטראסו, אלת השמש, היא בין המרכזיות. עד מלחמת העולם השנייה האמינו שהקיסר הוא צאצאיה של אמטראסו, ומעמדו נתפס כעל-טבעי. אחרי 1946 הקיסר ביטל בפומבי את מעמדו האלוהי, אך המשפחה הקיסרית עדיין משתתפת בטקסי שינטו מרכזיים.

השינטו מכירה גם בישות מזיקה בשם אוני (שדים). חלקם גורמים צרות אך נחשבים להפרות זמניות של הסדר ולא לכוחות רשע מוחלטים. יש גם אמונות ברוחות בעלי חיים, כמו שועלים, שלפעמים צריך לגרש בעזרת כוהן.

מנהג האמה התחיל במתן סוסים כמחווה למקדשים. מאוחר יותר נתלו תחריטי עץ עם תמונת סוס, שעליהם כותבים בקשה. אם המשאלה מתקיימת מוסיפים אמה נוספת כהודיה. היום אפשר למצוא גם אמה עם דמויות שונות, ולא רק סוסים.

שינטו (神道) היא דת יפנית עתיקה. בלב השינטו עומדים קאמי (אלים או רוחות טבע). יש קאמי של מקומות, עצים וחפצים. אמטראסו היא אלת השמש החשובה.

"שינטו" פירושו "דרך הקאמי". המילה הופיעה בכתבים ישנים, אך בפועל היו הרבה פולחנים מקומיים ולא דת אחת אחידה.

במאה ה-19, בזמן הרסטורציית מייג'י, הממשלה קבעה שינטו כדת המדינה. אחרי מלחמת העולם השנייה זה השתנה, והיום המדינה לא מקדמת דת מסוימת.

שינטו והבודהיזם חיו יחד ביפן אלפי שנים. במקום להלחם, השילבו בני האדם מנהגים משתי הדתות. רבים ביפן מקיימים מנהגים משתיהן.

לא חייבים להכריז אמונה כדי להיות שינטואיסט. כאשר ילד נולד, לעיתים רושמים את שמו במקדש. אחרי המוות שם המשפחה יכול להפוך לקאמי משפחתי.

טקסי טיהור חשובים בשינטו. משתמשים במים כדי להיטהר. מקדשים קטנים ופשוטים נמצאים ברחבי יפן. בפתח המקדש עומד הטוריאי, שער שמפריד בין העולם של אנשים לזה של הקאמי. לפני כניסה נוטלים ידיים ומקצים כסף כמתנה.

יש המון קאמי בטבע. לא כל הקאמי טובים. השינטו מכירה גם שדים (אוני) שמביאים צרות, אבל זאת לא רע מוחלט.

מבקרים במקדש קונים תחריט עץ שנקרא אמה. כותבים עליו בקשה ותולים אותו במקדש. אם משאלתך מתקיימת, תולים אמה נוספת להודות.