מיתוס

מיתוס (ביוונית: μῦθος) הוא סיפור עם שאינו ממש אמיתי, אך חשוב מאוד לקבוצה חברתית. במיתוסים משתתפים אלים, גיבורים על־אנושיים או דמויות ומשימות שמעצבות את זהות הקבוצה ואת אמונותיה.

מיתוס כולל בדרך כלל שלושה אלמנטים עיקריים:
1. אירועים שמתרחשים בממד שונה מהמימד היומיומי.
2. נימה קדומה, כמו תיאור של תור זהב, שנותנת למיתוס הילה ומעמד.
3. מסר מוסרי או מעשי, בגלוי או בסמוי, שמנחה איך לנהוג.
מיתוס מוגדר גם כסיפור מכונן תודעה. הוא סיפורי, משפיע על תפיסות וצריך להיראות משכנע. אם כולם רואים את הסיפור כאמיתי הוא הופך להיסטוריה ולא למיתוס.

מיתוסים נפוצים תרבותית כוללים בריאה (cosmogonia), סיפור על הולדת העולם; הולדת האלים (theogonia), איך האלים נוצרו; ובריאת האדם (anthropogonia). יש גם מיתוסים על מבול, על קיום מחדש של העולם אחרי חורבן, על יסוד ערים, ועל סוף העולם.
כמה דוגמאות מפורסמות: אנומה אליש (מיתוס הבריאה המסופוטמי), סיפורי גילגמש, מיתוס פרספונה שמסביר את העונות, מיתוס רמוס ורומולוס על רומא, וראגנארוק הסקנדינבי.

חוקרים ותיאורטיקנים שונים פירשו מיתוסים בצורות שונות. חלק ראו במיתוס סיפור היסטורי מעוות, אחרים ראו בו סמל המביע רעיונות דתיים או פסיכולוגיים. אריך פרום הציע לראות מיתוסים כדימויים סימבוליים, כמו חלום שמביע רעיונות גדולים.
יש גם גישות פונקציונליסטיות, שכתבו שמיתוסים יוצרים מודלים של התנהגות ומחברים בין זמן ההווה לזמן ההתחלה.

מיתולוגיות שונות מסבירות את תחילת העולם ואת מקומם של אנשים.

במסופוטמיה כתבו שומרים את המיתוסים על לוחות. בפנתאון המקומי היו אלים של עיר מסוימת. למשל בבבל היה מרדוך כאל עליון.
אנומה אליש מספר על שני גופי מים קדמוניים, אפסו ותיאמת. לאחר קרב אלים, מרדוך מנצח את תיאמת ויוצר את השמים, הארץ והגופים השמימיים מחלקי גופה.
באפוס גילגמש מסופר על חברות, על חיפוש אחר חיי נצח, ועל מה שקורה לאחר מבול, דמיון לסיפור נוח בתנ"ך.

במצרים היו כמה גרסאות של בריאה, וכל מרכז דתי הקנה גרסה שונה. לפי אחת המסורות נחלצו מתוך החושך אתום, ואז נולדו שו ותפנות שמפרידים בין אור וחושך. הם מייסדים סדר בעולם ומולידים את האלים המלכותיים, כמו איסיס, אוסיריס והורוס.

בתרבות ההודית יש טקסטים עתיקים כמו ה-ריג ודה והאפוסים מהבהארטה והרמיאנה. הם עוסקים בקרים של אלים, בבריאה, ובשאלות מוסריות ורוחניות. במיתוסים ההודיים מופיעות גם רעיונות על נשמה אוניברסלית שמתפצלת ויוצרת את האנושות.

במיתולוגיה היוונית העולם נוצר מתוך גאיה (ארץ) ואורנוס (שמיים). הטיטנים הגיעו מהם, וכרונוס נלחם באורנוס. זאוס מוביל את האלוהים האולימפיים, ופוסיידון והדס מחלקים איתו את השליטה. גיבורים כמו הרקולס ותריסאוס מבצעים מעשים גדולים, לעיתים עם תפקיד ריטואלי או חינוכי.

בעידן המודרני מופיעים מיתוסים פוליטיים ותרבותיים. לדוגמה, "החלום האמריקאי" הוא מיתוס שמנחה התנהגות חברתית. הוגים כמו סורל וברגסון דנו בתפקיד המיתוס בחברה המודרנית.
רולאן בארת הראה שמוצרים תרבותיים, כמו פרסומות ועיתונות, יכולים ליצור מיתוסים חדשים. אגדה אורבנית היא דוגמה לסיפור שמועבר כאמת דרך הדיבור המקומי.

העידן הדיגיטלי והקולנוע מפיצים מיתוסים מודרניים. גיבורי־על כמו טרזן וסופרמן הם דוגמאות מודרניות. גם ספרים, משחקים וסרטים מחדשים או ממציאים מיתוסים חדשים, כמו ריק ריירדן שעושה שימוש במיתוסים עתיקים בספריו.

מיתוס הוא סיפור עם שאינו אמיתי, אבל חשוב לקבוצה של אנשים.
במיתוסים יש פעמים רבות אלים, גיבורים ודמויות מיוחדות.

מיתוסים קורים בעולם שונה מהעולם שלנו.
הם מדברים על זמנים קדמוניים.
הם גם נותנים מסר איך לנהוג.

יש מיתוסים על בריאת העולם.
יש על אלים שנולדים.
יש סיפורים על אנשים וגיבורים.

במסופוטמיה כתבו מיתוסים על לוח.
בסיפור אנומה אליש, מרדוך נלחם בתיאמת.
מחריבים את הגוף שלה ויוצרים ממנו את השמיים והארץ.
אֶפּוֹס גילגמש מדבר על חברות וחיפוש אחר חיי נצח.

במצרים היה סיפור שבו מתוך חושך נוצר אתום.
אז נולדו שו ותפנות.
הם הבדילו בין אור וחושך ויצרו סדר.
איסיס ואוסיריס הם אף הם דמויות חשובות במיתוס.

ביוונים גאיה היא אלת הארץ.
אורנוס הוא אל השמים.
זאוס הופך לאל עליון אחרי קרב עם הטיטנים.
יש גם סיפורים על גיבורים כמו הרקולס.

גם היום יש מיתוסים.
"החלום האמריקאי" הוא דוגמה.
הקולנוע והספרים יוצרים גיבורים מודרניים, כמו סופרמן.
כך מיתוסים ממשיכים להשפיע על אנשים.