מיתרני זנב

מיתרני זנב (שם מדעי Tunicata או Urochordata) הם תת-מערכה של מיתרניים, הכוללת שלוש מחלקות.
השם Tunicata מגיע מהמילה 'טוניקה', גלימה, על שם האצטלה שמקיפה את הגוף. האצטלה עשויה בעיקר מתאית (Cellulose), אותו חומר שנמצא בצמחים. הימצאות תאית אצל בעלי חיים זו תופעה ייחודית.
בשלב הצעיר נקראת הפגית. הפגית היא שלב שחייני שיש לו זנב עם מיתר גבי. המיתר דומה לעמוד שדרה ומאפשר שחייה. לאחר גלגול ומטמורפוזה הזנב והמיתר נספגים והחיה נצמדת לקרקע.
הבוגר נראה כשק עם פתחים לכניסת ויציאת מים. המזון נכנס לסל הזימים, שם החיה מסננת אותו וזורקת את העודפים. כוח השאיבה שלה חזק מאוד. המבנה הבוגר שונה מאוד מהפגית, ולכן האיצטלן אינו נראה כמו מיתרנים אחרים.
הרבייה היא הרמפרודיטית (כל פרט יכול להכיל איברי מין של שני המינים). הם עוברים גם רבייה מינית וגם אל-מינית.
אצטלנים נקשרים לקרקעית בעזרת שלוחות דמויות אצבע; חלקם בודדים וחלקם יוצרים מושבות. מיתרני זנב ממחלקת Thaliacea חיים בעמודת המים במושבות גדולות. מושבות אלה שקופות וג'לטיניות ודומות במראה לסיפונופורות או למלפפוני ים, והן ניזונות גם הן מסינון מזון.
הקבוצה מחולקת לשלוש מחלקות.

מיתרני זנב הם בעלי חיים מיוחדים. השם המדעי שלהם הוא Tunicata.
השם טוניקה אומר גלימה. יש להם אצטלה, גלימה שעוטפת אותם. האצטלה עשויה מתאית. תאית זה חומר שנמצא בצמחים.
הצעיר נקרא פגית. הפגית שוחה ויש לה זנב עם מיתר גבי. מיתר גבי דומה לעמוד שדרה קטן. אחרי כמה דקות או שעות הפגית נצמדת לקרקעית ומאבדת את הזנב.
החיה הבוגרת דומה לשק. יש לה פתח כניסה ופתח יציאה למים. היא שואבת מים וסוננת מהם אוכל.
חלק מהאיצטלנים חיים לבד. חלקם חיים במושבות שקופות. יש קבוצות כמו Thaliacea שחיות במושבות ג'לטיניות במים.
הם מתחלקים לשלוש מחלקות.