מכתב למערכת הוא מכתב שנשלח למערכת של עיתון או כתב עת, במטרה שיפורסם.
מכתבים כאלה נשלחים בדרך כלל בתגובה לידיעה, מאמר או מכתב אחר, ולעיתים כדי להעלות נושא לסדר היום.
מכתבים למערכת נפוצים במיוחד בעיתונות היומית ובשבועונים, אך מופיעים גם בכתבי עת אחרים.
מכתבים למערכת בדרך כלל קצרים, מפני שעיתונים מקצים להם מקום מוגבל.
חלק מהעיתונים מציינים מגבלה לגודל המכתב. למשל, "ידיעות אחרונות" מגביל מכתבים ל‑150 מילים.
"הניו יורק טיימס" דורש גם שלמכתב ישלח באופן בלעדי ושתהיה התייחסות למאמר שהתפרסם בשבוע האחרון.
פרסום המכתב תלוי בשיקולו של העורך. בדרך כלל עורך ימנע פרסום השמצות והסתה.
לעתים יערוך או יקצר חלק מהמכתב. בדרך כלל מצוין שם הכותב ויישובו. אפשר לבקש שהפרטים יישמרו במערכת.
יש עיתונים שמגבילים כמה מכתבים של כותב אחד יתפרסמו בחודש, כדי לתת מקום לקוראים רבים.
מכתבים משקפים דעות של קוראים, אך לפעמים מדור זה משמש גם לאנשים שיש להם דרכים נוספות לתקשורת, כמו פוליטיקאים ואנשי יחסי ציבור.
לפעמים המכתב מפורסם יחד עם תגובה של הכותב שעליו הושמע הביקורת, ולפעמים מדור המכתבים נהפך לויכוח שמתפרסם במספר גלונות.
חלק מהכותבים אוספים את מכתביהם לספרים; דוגמה לכך היא ספרו של אודי בוך, שבו קובצו 462 מכתבים שפורסמו.
מכתבים למערכת הופיעו כבר בשלבי ראשית העיתונות האמריקאית, והם היו חלק חשוב בשיח הפוליטי והחברתי במאה ה־18.
במאה ה־19 נהג להדפיס את המכתבים בעמודי הדעות של העיתונים.
בעבר פרסום מכתבים אנונימיים היה מקובל, אבל מאז אמצע המאה ה־20 זה נדיר יותר.
עורך העיתון "המגיד" דרש כבר ב־1856 שכותבים ימסרו את שמם ומקום מגוריהם אם רצונם לפרסם.
מכתבים נשלחו לאורך שנים בדואר. עם הזמן נוספו פקס ודואר אלקטרוני כאמצעי שליחה.
בהמשך, אתרי חדשות ברשת הציעו טוקבקים, תגובות של קוראים באתר, ההמקבילים למכתבים למערכת.
במדורי המכתבים מתקיימת סלקציה קשה מפני המקום המוגבל, בעוד בטוקבקים אין הגבלה כזו.
בעיתון "TheMarker" מודפסים מדי יום קטעי טוקבק שנבחרו באתר, וב־20 בפברואר 2007 פרסם המוסף שני עמודים של תגובות קוראים.
עם התפתחות הבלוגים ורשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, חשיבות המכתבים למערכת ירדה בעשור השני של המאה ה־21.
אין תוכן מפורט בסעיף זה בטקסט המקורי.
ב־1975 העלו יהונתן גפן ודני ליטני מופע בשם "מכתבים למערכת". הם הקריאו מכתבים פיקטיביים לעורך עיתון.
האלבום של המופע יצא ב־1976.
מכתב למערכת הוא מכתב שנשלח לעיתון כדי לפרסם דעה.
לעתים המכתב מגיב על כתבה או מעלה רעיון חדש.
מכתבים כאלה קצרים בדרך כלל, כי אין הרבה מקום בעיתון.
העורך של העיתון בוחר אילו מכתבים יתפרסמו. עורך הוא האדם שאחראי על התכנים.
לעתים מוּצָרוּ חלקים מהמכתב או שינו את הניסוח.
כדי שיותר אנשים יוכלו להראות דעתם, יש עיתונים שמגבילים כמה מכתבים של אותו אדם יתפרסמו.
מכתבים מבטאים את דעת הקוראים. לפעמים מדור המכתבים הופך לוויכוח בין קוראים.
מכתבים למערכת הופיעו כבר במאה ה־18 בעיתונות האמריקאית.
במאה ה־19 העיתונים הדפיסו אותם בעמודי דעות.
בעבר היו מפרסמים מכתבים בלי שם הכותב, אבל היום זה לא מקובל.
מכתבים נשלחו דואר. אחר כך אפשר היה לשלוח בפקס ובדואר אלקטרוני.
ברשת יש תגובות קוראים באתר, שהן דומות למכתבים למערכת.
גם בלוגים ורשתות חברתיות אפשרו לאנשים להביע דעה בלי לאשר זאת לעורך.
(אין פרטים נוספים בסעיף זה בטקסט המקורי)
ב־1975 היה מופע בשם "מכתבים למערכת". שחקנים קראו מכתבים בדמות משעשעת.
אלבום המופע יצא ב־1976.
תגובות גולשים