יבסקציה

היֶבְסֶקְצְיָה (מרוסית: ЕвСекция, קיצור של "Еврейская секция") הייתה המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. היא הוקמה אחרי המהפכה כדי להתנגד למפלגות ציוניות ולבונד, ולנסות להחליף את היהדות המסורתית בתרבות פרולטרית, תרבות של הפועלים. מטרותיה כללו דיכוי הדת וה"לאומנות הבורגנית" והנחלת רעיונות הדיקטטורה של הפרולטריון (שלטון הפועלים) בקרב היהודים. הוועידה הראשונה נערכה באוקטובר 1918, וברוב הזמן הונהגה בידי שמעון דימנשטיין.

היבסקציה פעלה בתוך מתח פנימי: חלק מאנשיה רצו לשמור על זהות יהודית בתוך הסובייטים, ואחרים חתרו למהירות תמיכה בתפיסות סוציאליסטיות ולהתבוללות בעתיד. ב-1919 אנשי היבסקציה השתלטו על מטות הציונות בערים מרכזיות; חבריהם נעצרו, ועיתונים נסגרו. באפריל 1920 פעילי היבסקציה והצ'קה (המשטרה החשאית) פיזרו את הקונגרס הציוני הכלל-רוסי, עצרו 75 נציגים ושלחו אלפי חברים לכלא באשמת קנוניה אנטי-מהפכנית.



הבולשביקים ראו בעברית "שפה ריאקציונית" (אנטי-מהפכנית), כי היא הייתה קשורה לציונות ולמסורת. הנרקומפרוס (הקומיסריון לחינוך) אסר אותה רשמית ב-1919. עיתונות וספרים עבריים הפסיקו להופיע, ותכנים עבריים הוחרמו בספריות. מורים ותלמידים שלמדו עברית הוקעו ונשפטו בעונשים פוליטיים. בתיאטרון הבימה דרשו אישור ממשלתי, והוא סומן כ"קן ציוני" בתחילת שנות ה-20 ונאלץ לעזוב את רוסיה; הוא נדד בעולם עד שעלייתו לארץ ישראל ב-1926.

בשנת 1930 קבוצת אינטלקטואלים מערביים ניסתה להשפיע על מדיניות המשטר נגד העברית. הם פנו במכתב מחאה שניסח יעקב קלצקין; בין החתומים היו אלברט איינשטיין, תומאס מאן ושטפן צווייג.


בראשית, הסובייטים עודדו תרבות פרולטרית ביידיש כאלטרנטיבה לציונות ולחיים המסורתיים של השטעטל. יצא לאור עיתון סובייטי ביידיש, "דער עמעס" ("האמת"), בין 1920 ל־1938. בתקופה מסוימת בשנות ה-20 צוינה היידיש כאחת השפות הרשמיות בבלארוס. מוסדות חינוך רבים לימדו ביידיש במהלך שנות ה-20 וה-30.

עם זאת, החלומות על תרבות יהודית סובייטית נחלשו. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, יזמות רדיפה בידי סטלין פגעה באנשי התרבות היהודית. ראשי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי הושמו במצוקה; בשנים 1949 נעצרו חלק מהם, ובאוגוסט 1952 הוצאו 13 אנשים מהוועד להורג.


היבסקציה פורקה רשמית ב-1929 לאחר הקמת האזור היהודי האוטונומי בבירוביג'ן. רבים מחבריה המשיכו לפעול בתחום התרבותי והחברתי, אך כשהקו האנטי-יהודי התחזק בסוף שנות ה-30, רבים מהנותגים לשעבר הואשמו בלאומניות, גורשו לסיביר, נידונו למאסר ואף הוצאו להורג במהלך הטיהורים הגדולים של 1938. בסופו של דבר רוב היהודים בברית המועצות אימצו את השפה והתרבות הרוסית, והטיפוח הסובייטי של היידיש דעך.

היבסקציה הייתה המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית בסובייטים. היא נוסדה אחרי 1918 כדי להחליף את המסורת היהודית ולמנוע פעילות ציונית.

היא סגרה עיתונים וארגונים ציוניים. בקונגרס גדול ב-1920 נעצרו נציגים על ידי היבסקציה והצ'קה (המשטרה החשאית).


ב-1919 הממשל אסר ללמוד ולעצב ספרים בעברית. מורים ותלמידים שניסו ללמוד עברית נענשו. תיאטרון הבימה נאלץ לעזוב את רוסיה ולנסוע למדינות אחרות עד שעלו לארץ ב-1926.


הממשל תמך ביידיש (שפת יהודים) כדי ליצור תרבות סובייטית חדשה. יצא העיתון ביידיש "דער עמעס" בין 1920 ל־1938. בתי ספר רבים לימדו ביידיש בשנות ה-20 וה-30.

לאחר מכן, בשנות ה-40 וה-50, סטלין (מנהיג סובייטי) החליף מדיניות ורדף אנשי תרבות יהודיים. ב-1949 נעצרו כמה מנהיגים, וב-1952 הוצאו להורג 13 חברים מהוועד היהודי האנטי-פשיסטי.


היבסקציה פורקה ב-1929 אחרי שהוקם אזור יהודי בבירוביג'ן. חלק מחבריה המשיכו לעבוד, אך בשנות ה-30 רבים נעצרו, גורשו או הוצאו להורג.