מלחמת העצמאות של אלג'יריה

מלחמת העצמאות של אלג'יריה התנהלה בין 1954 ל-1962. היא הייתה מאבק מזוין בין צרפת ותנועות אלג'יראיות, ובסופו של דבר הביאה לעצמאות אלג'יריה.

המאבק החל ב-1 בנובמבר 1954, ביום שכונה "יום כל הקדושים האדום" (Toussaint Rouge), על ידי החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (FLN). ה-FLN פעל כארגון לאומי לשחרור, והזרוע הצבאית שלו נקראה ALN (הצבא לשחרור לאומי).

צרפת כבשה את אלג'יריה החל מ-1830. השלטון הצרפתי הפך חלקים נרחבים מהאדמה לחלק מצרפת, והזמין מתיישבים אירופאים רבים. האוכלוסייה המוסלמית המקומית איבדה קרקעות רבות, ונוצרה חלוקה חברתית וכלכלית ברורה בין מתיישבים לאוכלוסייה המקומית.

מתחים גדלו במשך השנים. בשנת 1945 אירעו מהומות אלימות והתגובה הצרפתית גרמה אלפי הרוגים בקרב אלג'יראים. משבר זה וההשפעה של מלחמות העולם חיזקו את התחושות הלאומיות והדחף לעצמאות.

המלחמה אופיינה בלוחמת גרילה (לחימה זעירה וגמישה), בפעולות טרור נגד אזרחים, ובמאבק פנימי בין תנועות אלג'יראיות שונות. גם הצבא הצרפתי נקט באמצעים ברוטליים, שכללו עינויים ועצירות המוניות.

במהלך המלחמה גויסו חצי מיליון חיילים צרפתיים לאלג'יריה. הקרב על אלג'יר (1956, 1957) היווה נקודת שיא, שבה הרס הצבא הצרפתי תשתיות של ה-FLN ועצר רבים ממנהיגיו. למרות הישגים צבאיים, התמיכה ב-FLN הלכה וגדלה בקרב האלג'יראים ובקהילה הבינלאומית נגד הקולוניאליזם (שלטון של מדינה אחרת על עם).

המשטר הצרפתי ניסה גם צעדים כלכליים לשליטה ולשכנוע התושבים. הוטלו מגבלות על תנועה וכלכלה, אך במקביל ניתנו הטבות מסוימות, שיפור בשכר ובשירותים רפואיים לתושבים מקומיים.

בצד הצרפתי התפתחו משברים פוליטיים. חוסר היציבות הוביל לחזרתו של שארל דה גול לשלטון ב-1958. דה גול התחיל לסגת מרעיון שימור אלג'יריה כחלק מצרפת, ופנה למשא ומתן עם ה-FLN.

התנגדות פנימית לצעד זה כללה ניסיון הפיכה של גנרלים ומשלוחי פעולות על ידי ארגוני קיצון כמו ה-OAS, שניסו למנוע את ההסכמות.

הסכמי אוויאן במרץ 1962 הובילו לעצמאות רשמית. קיץ 1962 סימן גל עזיבה של כ-1,400,000 מתיישבים אירופים (פייה-נואר) אל מחוץ לאלג'יריה, וכן רובם של היהודים המקומיים.

מספר ההרוגים שנוי במחלוקת. היסטוריונים מסוימים מעריכים כ-700,000 אלג'יראים הרוגים. התשתיות ניזוקו קשות, והמלחמה הותירה צלקות חברתיות ופוליטיות בשני העמים.

באוקטובר 1962 הפך אחמד בן בלה לנשיאה הראשון של אלג'יריה העצמאית. השפעות המלחמה ניכרות בחברה האלג'יראית ובבין-יחסים עם צרפת עד היום.

מלחמת העצמאות של אלג'יריה התנהלה בין 1954 ל-1962. היא גרמה לכך שאלג'יריה קיבלה עצמאות מצרפת.

צרפת שלטה באלג'יריה מאז המאה ה-19. מתיישבים צרפתים קיבלו אדמות ועושר. זה יצר חוסר שוויון גדול בין המקומיים לבין המתיישבים.

המאבק התחיל ב-1 בנובמבר 1954 על ידי ה-FLN (חזית לשחרור אלג'יריה). ה-FLN רצה עצמאות.

המלחמה כללה לחימה לא שגרתית, שנקראת גרילה. גם היו פיגועים ובעיות רבות. הצבא הצרפתי שלח חיילים רבים ועשה פעולות קשות נגד המרד.

שארל דה גול, מנהיג צרפת, חזר לשלטון ב-1958. בסוף דה גול התחיל לדבר ולהסכים על עצמאות.

ב-1962 נחתמו הסכמי אוויאן, ואלג'יריה קיבלה עצמאות. אחרי זה כ-1,400,000 מתיישבים אירופאים עזבו את אלג'יריה. מספר גדול של אנשים נפגעו במלחמה. היסטוריונים אומרים שכמה מאות אלפים אלג'יראים מתו.

אחמד בן בלה הפך לנשיאה הראשון של אלג'יריה העצמאית. המלחמה השאירה פצע גדול בחברה ובזכרון של אנשים.