מלחמת וייטנאם

מלחמת וייטנאם התנהלה בין צפון וייטנאם הקומוניסטית (הנהגת הו צ'י מין) ובין דרום וייטנאם וארצות הברית. המלחמה החלה ב-1955 והסתיימה בניצחון צפון וייטנאם ובאיחוד המדינה ב-1975. בארה"ב קוראים לה בדרך כלל "מלחמת וייטנאם"; בוייטנאם מכנים אותה "המלחמה האמריקאית".

המחיר במנוחת נפש היה עצום: ההערכות מדברות על כמות קרובות ל-4 מיליון הרוגים. בין ההערכות: כ-2 מיליון אזרחים בוייטנאם, לאוס וקמבודיה; כ-1.2 מיליון חיילים מצפון וייטנאם וכוחות הוייטקונג (מחתרת גֵרילה); כ-224 אלף חיילים מדרום; וכ-58 אלף אמריקנים.

בסוף המאה ה-19 כבשה צרפת את הודו-סין. אחרי מלחמת העולם השנייה והתבוסה היפנית, צרפת ניסתה לשלוט מחדש. תנועת העצמאות המקומית, הווייטמין, בראשות הו צ'י מין, נלחמה נגד הצרפתים והביסה אותם ב-1954 בקרב דיֶן ביין פו. בתום מלחמת הודו-סין הראשונה החליטו במפגש בז'נבה לחלק זמנית את וייטנאם לשניים.

בו ז'נבה קבעו גבול זמני בקו רוחב 17. בצפון הוקמה מדינה קומוניסטית (רעיון פוליטי שקורא לשיתוף רכוש ושלטון מעמד הפועלים), ובדרום הוקמה מדינה שמרנית. ההסכמה הייתה לערוך בחירות בשנת 1956 כדי לאחד את המדינה. אך המנהיג הדרומי נו דין דיים סירב לערוך בחירות. ארצות הברית תמכה בדרום ממניעים של מדיניות נגד התפשטות הקומוניזם, לפי "תאוריית הדומינו" (הרעיון שמדינה קומוניסטית עלולה להביא לשכנות קומוניסטיות).

מאמצע שנות ה-50 החלו פעולות גרילה של הווייטקונג (חזית שחרור לאומית, ארגון גרילה בדרום שנתמך על ידי הצפון). משנת 1965 האמריקנים הגדילו מאוד את נוכחותם ושילחו חיילים קרביים.

באוגוסט 1964 דווח על התקפות נגד אוניות אמריקניות במפרץ טונקין. דו"חות אלו הובילו להחלטת הקונגרס לאפשר לנשיא להגביר את הפעולה הצבאית. זה היווה נקודת מפנה בעמקת המעורבות האמריקנית.

"רעם מתגלגל" היה מבצע הפצצות אוויריות של ארה"ב בצפון וייטנאם בין 1965 ל-1968. המטרה הייתה לשבור את כוחו הצבאי של הצפון ולהכריחו להגיע למשא ומתן. למרות הנזק, צפון וייטנאם המשיכה להילחם עם סיוע מברית המועצות וסין.

ב-1965 נשלחו חיילים אמריקניים גדולים לקרב. פותחה טקטיקת "אתר והשמד" (Search & destroy) שנועדה לאתר יחידות אויב ולפגוע בהן. האמריקנים בנו גם בסיסים, כמו קה סאן, לשיבוש נתיבי אספקה.

ב-1968 ערכו צפון וייטנאם והוייטקונג מתקפת פתע נרחבת בלילות חג הטט. המתקפה נכשלת מבחינה צבאית, אך היא השפיעה חזק על דעת הקהל בארצות הברית. האמריקנים הצליחו להדוף את ההתקפות, אך הציבור בבית ראה את המלחמה כפסגת משבר.

ניקסון קידם מדיניות של "Vietnamization", העברת האחריות לצבא דרום וייטנאם והוצאת כוחות אמריקניים בהדרגה. ב-1973 הושג הסכם שביתת נשק בפריז. ארה"ב פרשה, אך הלחימה בין צפון לדרום נמשכה.

ב-1975 פתחה צפון וייטנאם במתקפה מסיבית. ב-30 באפריל נכנסו כוחות הצפון לסייגון. העיר שונתה לשם הו צ'י מין סיטי. ב-1976 הוכרז על איחוד המדינה. לאחר האיחוד חוותה וייטנאם קשיים כלכליים וקשרים מוגבלים עם מדינות המערב.

הווייטנאמים נהגו בלוחמת גרילה (מלחמה לא סדירה), עם מנהרות, בונקרים ומלכודות. הם השתמשו בניווט הקרקעי ובכיסוי הצמחייה. האמריקאים הסתמכו על טכנולוגיה: מסוקים, תקיפות אוויריות ונשק כבד. טקטיקת "אתר והשמד" גרמה לקרבות חוזרים על אזורים ולא להחזקה קבועה של שטחים.

האמריקאים השתמשו גם בנפאלם ובהפצצות כבדות. שיגור נשק חדש כמו רובה ה-M16 חשף בעיות אמינות בתנאי הג'ונגל.

המחאה נגד המלחמה גברה בשנות ה-60. סטודנטים, קבוצות פציפיסטיות וחלק מקהילת זכויות האזרח יצאו להפגין. פעולות חשובות כללו מצעדים גדולים ב-1969, שביתות סטודנטים ותמיכתו של מרטין לותר קינג בהתנגדות למלחמה. אירועים כמו הטבח בקנט סטייט (1970), שבו נהרגו ארבעה סטודנטים, העמיקו את המשבר הציבורי.

המלחמה השפיעה על הקולנוע, המוסיקה והבמה. יצירות בולטות התייחסו לנושא, ביניהן הסרטים "אפוקליפסה עכשיו", "פלאטון" ו"מטל ג'אקט", המחזמר "שיער" ושירי מחאה של ג'ון לנון כמו "Give Peace a Chance".

לסיכום, המלחמה הייתה סכסוך ארוך ומסובך. היא השפיעה עמוקות על וייטנאם, ארצות הברית והעולם, מבחינה צבאית, פוליטית וחברתית.

מלחמת וייטנאם נמשכה מ-1955 עד 1975. היא הייתה בין מדינה בצפון למדינה בדרום. בצפון שלטו הקומוניסטים (רעיון שמדבר על שיתוף רכוש). בדרום עמדו אנשים שנתמכו על ידי ארצות הברית.

המלחמה נגמרה בשנת 1975. צפון וייטנאם ניצחה. וייטנאם התאחדה לאחר מכן.

צרפת שלטה באזור לפני מלחמת העולם השנייה. הוויֶטמין, תנועה בראשות הו צ'י מין, נלחמה על עצמאות. אחרי ניצחון על צרפת ב-1954 חלקו את המדינה לשתיים.

בצפון ובדרום היו לחימות רבות. בדרום פעלו לוחמי גרילה שנקראו וייטקונג (קבוצה של לוחמים שזזה מהר ונעלמת). ארצות הברית שלחה חיילים וצוותים כדי לעזור לדרום.

בשנת 1964 הייתה תקרית במפרץ טונקין. זה גרם לארצות הברית להגדיל את המעורבות.

ב-1965 ארצות הברית החלה להטיל הפצצות רבות על הצפון. מבצע גדול כזה נקרא "רעם מתגלגל".

ב-1968 קרה מתקפת פתע בשם טט, בזמן חג חשוב. המתקפה היתה גדולה והפתיעה הרבה אנשים. המתקפה שינתה את דעת הציבור בארצות הברית.

ב-1973 ארצות הברית הסכימה למשא ומתן ועזבה. ב-1975 הצפון כבש את סייגון. העיר קיבלה שם חדש - הו צ'י מין סיטי. ב-1976 וייטנאם התאחדה רשמית.

הווייטנאמים השתמשו במנהרות ובמלכודות בג'ונגל. זאת לוחמת גרילה (לחימה קטנה וזריזה). האמריקאים השתמשו במסוקים, מטוסים ונשק כבד. הם חיפשו והיו משתדלים להשמיד יחידות אויב.

הרבה אנשים בארצות הברית לא רצו את המלחמה. סטודנטים ואמנים הפגינו. היו גם עצרות גדולות ומחאות רבות. אירועים כמו מותו של כמה סטודנטים בקנט סטייט עוררו סערה גדולה.

המלחמה השפיעה על סרטים ושירים. דוגמאות מפורסמות הן "אפוקליפסה עכשיו" ו"פלאטון". מוזיקאים רבים כתבו שירי שלום.

המלחמה השאירה עקבות עמוקים בוייטנאם ובעולם.