מם

מֵם הוא תכונה תרבותית לא־חומרית שמשתכפלת ומתפשטת מאדם לאדם באמצעות תקשורת. כלומר, מם הוא יחידת מידע תרבותית (רעיון, דפוס התנהגות או סמל) שעובר מאדם לאדם. למשל אופנה, אמונה דתית או בדיחה יכולים להיות ממים.

המונח נטבע על ידי ריצ'רד דוקינס ב-1976 בספרו "הגן האנוכיי". דוקינס ראה במם מקבילה תרבותית לגן: שני המושגים משתכפלים, אך הגנים עוברים ביולוגית בעוד הממים עוברים תרבותית. בשימוש יום־יומי, "מם" מתאר לרוב תמונה עם טקסט ברשת, בדרך משעשעת.

הרעיון שרעיונות מתפשטים בדומה לווירוסים התקיים לפני דוקינס. קרובים לכך: ספרו של ריכארד זֶמון "Die Mneme" מ-1904 ודעות על חיקוי שקדמו לכך. גם תאוריית ההפצה של חידושים של אוורט רוג'רס מסבירה איך רעיונות חדשים מאומצים ומובילה להבנה ממטית (מחקר הממים).

ממטיקה היא חקר הממים. היא שואבת כלים מתאוריית האבולוציה ומנסה להסביר כיצד רעיונות מתפשטים ומשתנים. בניגוד לסוציוביולוגיה, שמרכזת את הגנים, ממטיקה מתמקדת ביחידות המידע (הממים) ובאופן שבו הן נפוצות.

ממים משתנים כשמשכפלים אותם, זה דומה למוטציה. טעויות בזיכרון או שינויים קטנים גורמים לגיוון. ממים שמצליחים בשכפול הופכים נפוצים יותר. יש גם תהליכים כמו סחף ממטי (שינוי אקראי במהלך העברה) ואינרציה ממטית (מם שנשמר זהה בשל צורתו הקלה לזכירה, למשל תמונה עם טקסט עליון ותחתון).

ממים יכולים להיות מועילים, מזיקים או ניטרליים. דוגמאות: רעיונות רפואיים מועילים מאוד; אידאולוגיות מסוכנות עלולות להזיק.

תרבויות משתנות כשהממים שלהן עוברים מדור לדור. שיטות ותבניות שמועילות יותר נוטות להיאמץ על ידי יותר אנשים ולהישאר לאורך זמן.

חיקוי הוא המנגנון המרכזי של העברת ממים. צריך מוח מפותח כדי להבין ולחקות התנהגויות מורכבות. חיקוי מתקיים גם אצל חיות מסוימות (לווייתנים, דולפינים, ציפורים) אך ברמה נמוכה יותר אצל מינים אחרים.

השוואה בין ממים לגנים עוזרת להבין תרבות, אך יש גם הבדלים מהותיים. יש וויכוח אם ממטיקה היא מדע מלא או כלי הסברי פחות מדויק.

למרות השימוש ב"מם" כיחידה, רעיון יכול להיות מורכב מממים קטנים יותר. מם יכול להיות מילה בודדת או נאום שלם. גדלותו של רעיון משפיעה על יציבותו לאורך זמן.

כמו בגנטיקה, חשוב לא רק עד כמה מם שימושי, אלא גם עד כמה קל לו להתפשט. יש ממים שמתנהגים כמו וירוסים ממטיים, הם מתפשטים היטב גם אם הם מזיקים לנושאים אותם.

ממים מסוימים, למשל דתות מיסיונריות או כתות, עשויים לקדם את עצמם באופן אגרסיבי. יש גם תיאור הפוך: דתות מסורתיות יכולות לפעול כמערכת חיסונית מחשבתית ולמנוע כניסת רעיונות חדשים.

כאשר קבוצות נפרדות לא מתקשרות, ממים עלולים להתפתח לכיוונים שונים, בדומה להתפתחות מינים נפרדים באבולוציה. דוגמה: ריבוי שפות בפפואה גינאה החדשה בעקבות הפרדה גאוגרפית.

דוגמאות בולטות הן אופנה, דת, שיטות חקלאות וביגוד. גם ממים מודרניים באינטרנט הם חלק מהתופעה הזו.

מם הוא רעיון או דפוס שעובר מאדם לאדם. זה יכול להיות בדיחה, מילה, או אופנה. מם לא חומרי, הוא לא עצם, אלא משהו שאנשים מחקים.

המילה "מם" הומצאה על ידי ריצ'רד דוקינס ב-1976. היום גם קוראים ממים לתמונות מצחיקות ברשת עם טקסט.

הרבה לפני דוקינס חשבו שרעיונות מתפשטים כמו וירוסים. היו רעיונות דומים אצל מדענים אחרים לפני כן.

ממטיקה היא החקר של איך רעיונות מתפשטים ומשתנים. זה סוג של מדע שעוסק ברעיונות.

כשהרעיון עובר, הוא משתנה לעתים, כמו במשחק "טלפון שבור". רעיון שמשתכפל בקלות נשאר ולפעמים משתנה.

אנשים לומדים הרבה על ידי חיקוי, העתקת התנהגות של אחרים. חיות מסוימות גם מחקות, כמו ציפורים ולווייתנים.

יש רעיונות שמתפשטים מהר אפילו אם הם מזיקים. זה נקרא לפעמים מם ויראלי או וירוס ממטי.

כאשר קבוצות מבודדות לא מדברות זו עם זו, הרעיונות שלהן יכולים להשתנות וליצור דברים חדשים, כמו שפות שונות.

אופנה, מנהגים דתיים, שירים ותמונות אינטרנטיות הם דוגמאות לממים.