ממלכת ארצות השפלה

ממלכת ארצות השפלה (בהולנדית: Koninkrijk der Nederlanden) היא מדינה ריבונית ומונרכיה חוקתית, מלוכה שבה קיימת חוקה שמגבילה את סמכויות המלך/המלכה. הממלכה בנויה מארבעה חלקים אוטונומיים (אוטונומיים = בעלי שלטון עצמי): הולנד (כולל הטריטוריה ההולנדית בקריביים, בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס), ארובה, קוראסאו וסנט מארטן.

בראשה עומד מלך או מלכה. הממלכה הוכרזה כמונרכיה פדרלית ב-28 באוקטובר 1954. לפני כן, השם התייחס להולנד ולקולוניות של האימפריה ההולנדית.

בין השנים 1954, 1975 הייתה חלק מהממלכה גם סורינאם (שהייתה ידועה כ"גיאנה ההולנדית"). משנת 1954 ועד 2010 כללה הממלכה גם את האנטילים ההולנדיים במבנה פוליטי אחר.

בין 1815 ל-1830 (רשמית עד 1839) נקראה הממלכה "הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה" והיא כללה גם את בלגיה.

השם ההולנדי Nederland פירושו "הארצות הנמוכות" או "ארצות השפלה". בשפות אחרות מקובל התרגום Netherlands ו-Pays Bas. בעברית מדברים לעתים קרובות על "הולנד", שם שמקורו במחוזות צפון הולנד ודרום הולנד, שהם המחוזות המאוכלסים ביותר בחלק האירופי של הממלכה.

ממלכת ארצות השפלה נקראת גם "הולנד". היא מדינה עם מלך או מלכה. מונרכיה חוקתית פירושו שיש חוקים שהמלך צריך לכבד.

הממלכה מחולקת לארבע חלקים: הולנד (ובתוכה שלושה איים בקריביים: בונייר, סאבא וסנט אוסטתיוס), ארובה, קוראסאו וסנט מארטן.

היא הוכרזה כממלכה פדרלית ב-28 באוקטובר 1954. בעבר סורינאם הייתה חלק מהממלכה עד 1975. עד 2010 היו גם האנטילים ההולנדיים כחלק ממבנה שונה.

Nederland פירושו "הארצות הנמוכות". המילה "הולנד" משמשת לעיתים במקום השם המלא. היא מגיעה משני מחוזות בשם צפון ודרום הולנד.