מנהיגים דתיים באסלאם שירתו את הציבור במסגד ובמערכות שלטון ומשפט. חלקם עסקו בפרשנות הקוראן והחדית' (דברי הנביא) וזכו למעמד ציבורי. במדינות מודרניות וחילוניות התפקידים הללו בדרך כלל אינם רשמיים.
ח'ליפה (מילולית: "מחליף") היה המנהיג של האומה המוסלמית אחרי מות מוחמד. הוא כונה גם "אמיר המאמינים" ומילא שליטה דתית ומדינית. ח'ליפות נפסקה אחרי פירוק האימפריה העות'מאנית.
אימאם (מנהיג) בסונים מוביל את התפילה ומנהיג אסכולות הלכה. בשיעה האימאמים שימשו גם כמנהיגי הקהילה אחרי מוחמד.
סולטאן ("שליט") הוא תואר של שליטים מקומיים בעלי עצמאות מדינית, אך לעתים היו כפופים לח'ליפה באופן רשמי.
מוג'תהד (מומחה לפסיקה) יכול לפסוק בנושאי חוקית לפי קוראן וחדית'. בעבר תפקיד זה התאים גם למופתי; היום פוסקים דתיים מטפלים בענייני נפוץ כמו גירושין וירושה.
מואזין (המודיע לתפילה) מבצע את הקריאה לתפילה, האד'אן, ממינרט המסגד חמש פעמים ביום. במסגדים מודרניים החליפו מגברים את המואזין לעתים קרובות.
קאדי (שופט) פוסק לפי חוקי השריעה, המאחדים חוקים דתיים. בפועל הקאדי דן בעיקר בענייני קדש ודיני אישות. שופטים אלה נדרשים לפסוק לפי אסכולת ההלכה שאליה הם משתייכים.
מופתי (מלומד שנותן פתווה) יכול לפרש ולפרסם פסיקות דתיות הנקראות פתוות. בעבר, כשהשריעה הייתה חוק המדינה, יכול היה מופתי להשפיע גם על פסקי דין של בתי משפט רגילים.
פקיה (מומחה משפטי) מפרש את השריעה בהתבסס על הקוראן, החדית' והסונה, והוא מתאים יישום החוקים לנסיבות חברתיות.
אייתוללה (תואר כבוד שיעי, "אות/מופת האל") הוא חכם דתי שיעי מומחה במשפט, פילוסופיה ומיסטיקה. אייתוללות גבוהות נקראות גם אייתוללה עט'מא או מרג'ע תקליד (מקור לחיקוי).
חוג'ת אל-אסלאם ("סמכות באסלאם") הוא תואר שיעי שנמוך יותר מאייתוללה. נדרש לימוד ממושך במדרסה ושליטה במשפט וקוראן.
מולא הוא חכם דתי שיעי שמנהל תפילות, נותן דרשות ומלמד במדרסות.
מוולא ("אדוננו") הוא תואר למנהיגים סופיים, דומה במקצת למולה בלימודיהם ובתפקידיהם.
סייד הוא כינוי הניתן לגברים שמקובל כי הם צאצאי מוחמד דרך נכדיו חסן וחוסיין. לצאצאיות נקבה יש כינויים אחרים.
שריף היה תואר של מי ששמר על שבט ונכסיו. כיום בסונים משתמשים בו לתיאור צאצאי חסן, אך השימוש בסייד נפוץ אף הוא.
ולי ("מגן/משגיח") משמעותו בסופיות היא "חברו של אללה", מי שנחשב קרוב רוחנית לאלוהים. בשיעה התואר משמש באופן דומה; רק עלי ופאטמה מצוינים במיוחד בטקסט המסורתי.
אמיר (מילולית: "מפקד") היה תואר למנהיגים, מושל או שליטים של מדינות קטנות. בעידן המודרני משמש ככינוי דומה ל"נסיך" או למפקד אזורי.
מנהיגים דתיים עזרו לאנשים במסגד ובעתים גם בממשל. היום במדינות חילוניות התפקידים בדרך כלל לא רשמיים.
ח'ליפה זה מנהיג שאחרי מוחמד. הוא הנהיג את הקהילה המוסלמית.
אימאם (מניע תפילה) מוביל את התפילה במסגד. בשיעה אימאם גם מנהיג את הקהילה.
מואזין (קורא לתפילה) קורא את הקריאה לתפילה, האד'אן, מהמינרט. היום משתמשים לעתים במגברים.
קאדי (שופט) שופט לפי חוקי השריעה. בשגרה הוא דן בענייני משפחה ונדל"ן דתי.
מופתי (חכם דתי) נותן פתווה. פתווה זה תשובה דתית לשאלה משפטית.
סייד זה כינוי לאדם שמקובל שהוא צאצא של מוחמד. שריף היה תואר לראש שבט. ולי הוא אדם קרוב רוחנית לאלוהים בסופיות.
אמיר פירושו מפקד. לפעמים משתמשים בו כדי לקרוא לנשיאים קטנים או לנסיכים.
תגובות גולשים