מנהרות הכותל

מנהרות הכותל הן מערך של חללים ומחילות תת-קרקעיות לאורך הכותל המערבי, מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. המתחם כולל שאריות בנייה מתקופת בית שני, מהתקופה הממלוכית, מהתקופה הצלבנית וממהפכים מאוחרים יותר. ציר הליכה אופקי מחבר בין החללים ומאפשר הליכה כמעט רציפה לצד הכותל. המקום הוא אתר תיירות מרכזי ורב־משמעות דתית, ולעיתים היה מוקד מתחים, כמו בזעם המהומות ב־1996.

הכניסה למנהרות היא מקצה צפון רחבת הכותל המערבי. מתוך החללים אפשר להתקדם מערבה-מזרח עד נקודת חיבור עם הכותל, ומשם לצעוד צפונה עד לפינה הצפונית־מערבית של הר הבית. לאורך המסלול אין גישה ישירה למתחם הר הבית עצמו. במתחם נראים מסדרונות, כנסייה צלבנית, גשרים ושרידי בתי פאר מימי בית שני, בורות מים, מחצבה, ותעלה חשמונאית, כולם חוברו ליצירת מסלול מבקרים רציף.

העיר העתיקה חוצה גיא עמוק שנקרא הטירופיאון. בתקופת בית שני חיברו את מזרח העיר (הר הבית) ומערבה באמצעות גשר ומחלף, וכשנחרבו אלה בשנת 70 לספירה נעשו שינויים נוספים. במאה ה־13 הממלוכים הגביהו את מפלס העיר: הם בנו קמרונות ועמודים ומעליהם יצקו מפלס חדש של רחובות ובתים. כתוצאה מכך חלקים ישנים של העיר נסתרו מתחת למפלס הממלוכי וכיום מהווים את המנהרות. הממלוכים גם פתחו שערים בקירות הר הבית שממשיכים להתקיים עד היום.

המחקר החל כבר במאה ה־19 בידי צ'ארלס וורן וצ'ארלס וילסון, שחיפשו וחשפו מבנים מימי בית שני. חפירות רציניות הופסקו במהלך מלחמת העולם הראשונה ולא חודשו בתקופת המנדט ובתקופת שליטת ירדן (1948, 1967). אחרי מלחמת ששת הימים הורתה ממשלת ישראל על חידוש החפירות, ומשרד הדתות יחד עם רשות העתיקות ניהלו עבודות ניקוי וחפירה שהמשיכו עשרות שנים. החפירות חשפו ממצאים חשובים על היסטוריית המקום ועל תהליכי בנייה שונים. בשנות ה־80 הוסדר האתר לביקורי קהל, וכיום הוא מנוהל בידי הקרן למורשת הכותל המערבי. חפירות המשיכו מדי שנה, ומנהלי החפירה השתנו עם השנים.

החללים במנהרות נבדלים זה מזה לפי תקופות. להלן קטעים בולטים:

בקצה הצפוני עוברת תעלת מים שהתייחסה לימי החשמונאים (לפני כאלפיים שנה). התעלה באורך כ־80 מטרים ושימשה לניקוז מי גשם והובלתם להר הבית ולמצודה חשמונאית. בתקופת הורדוס הוצא חלקה משימוש כשהרחיב את מתחם הר הבית והקים בריכה וסכר למניעת הצפות. התעלה נחקרה במאה ה־19 ובשנת 1985, אך נפתחה כחלק מהמסלול רק ב־1996.

זו בריכת אגירה שבנה הורדוס כדי למנוע הצפה מרציפי הרחוב. שמה פירושו "עפרוני" על שם מימדיה הקטנים יחסית. הבריכה שולבה במבנה החפיר של מצודת האנטוניה, וכיסוי קמרונות הפך אותה למאגר תת־קרקעי. חלקה נראה כיום במרתף מנזר באחיות ציון וחלקה פתוח במנהרות.

שער זה, שנחשף במאה ה־19 על ידי צ'ארלס וורן, נמצא כ־30 מטר צפונית לקשת וילסון. חוקרים מציעים כי בתקופה המוסלמית הראשונה שימש כמבנה קהילה יהודית או בית כנסת, והיה ידוע בשם "בית כנסת המערה" במכתבי הגניזה. בתקופות מאוחרות יותר נעשה בו שימושים שונים ונחסם כאשר הגיא הוגבה. פריצתו ב־1981 עוררה מחלוקת פוליטית ולטענת הווקף (הרשות המוסלמית לניהול מקומות קדושים) הייתה ניסיון לחדור לכיוון הר הבית; הקיר נסגר מחדש.

אולם גדול מתחת לשרידי הגשר הגדול מתוארך לסוף תקופת בית שני ולסגנון הבנייה של הורדוס. האולם אינו סימטרי, מוקף בכרכוב, וקירותיו בנויים מאבני גזית. נמצאו בו אבני בליסטראות (אבנים שנורו בכלי מלחמה) המעידות על קרבות בתקופת המרד הגדול. בחפירות מתגלים אגפים נוספים, כותרות קורינתיות ואלמנטים המעידים על שימושים שונים לאורך הדורות.

בצד הצפוני התגלו סימנים של מחצבת אבן מהמקום, שם נחצבו אבנים גדולות ששימשו לבניית הכותל המערבי. גילוי זה שינה את התיאוריה שאבני הר הבית נחצבו רק במערת צדקיהו.

הכותל הוא אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית מאז תקופת בית שני. על אף היותו קיר תמך טכני, זכה לכבוד דתי מיוחד משום שהקודש הקודשים עמד סמוך אליו. הממלוכים קברו חלק גדול מן הקיר מתחת לבניינים, ולכן היום נראים לעין רק הנדבכים העליונים. במנהרות נחשפים נדבכים גדולים מאוד, ובכללם "נדבך רבא", שורת אבנים ענקיות שתפקידה הייתה לחזק את הקיר. נמצאו גם פתחים מעובדים, חורים ותוספות מטיח שפעלו באופנים שונים לאורך ההיסטוריה.

לצד הכותל עובר רחוב מרוצף מן התקופה ההרודיאנית. אבני הריצוף גדולות וחלקות, והרצפה שימשה כנראה כמסלול לעלייה להר הבית ולשורות חנויות. בחלקים הדרומיים של המנהרות הרחוב נמצא בעומק רב מתחת לפני הקרקע, בעוד שבחלקים הצפוניים אפשר לדרוך על הרצפה. מועד סלילתו קשור כנראה לתקופת נינו, אגריפס השני, בטרם חורבן הבית.

יש חדר קטן שנמצא בדיוק מול נקודת קודש הקודשים שעל הר המוריה. החדר שימש לתמיכה בבניינים שמעליו והוא הפך למקום תפילה ולהנחת פתקים בחריצי הכותל. בשנות ה־90 דיווחו על נזילה של מים בחדר, שנראתה בעיני חלק מהאנשים כסימן רגשי.

בכניסה להר הבית היו שני מפלסים: מפלס נמוך דרך הרחוב המרוצף, ומפלס עליון דרך גשר או מחלף (כמו גשר גדול וקשת רובינסון). הגשר העביר גם אמת מים. שרידי הגשר וקשת וילסון נראים במנהרות; הקשת נתגלתה בידי צ'ארלס וילסון.

מעבר רחב ומתחת לרחוב השלשלת, שמסדרון זה זוהה עם "מעבר הסתרים" שתואר על ידי ההיסטוריון מוג'יר א-דין במאה ה־15. יש מחלוקת תיארוך: דן בהט טען למאה ה־14 (ממלוכית) ואחרים הציעו תקופה מוקדמת יותר (האומיית, המאה ה־7).

בתוך שרידי הגשר ניכרים מסדרונות וקמרונות בסגנון צלבני מהמאה ה־12. ד. בהט זיהה יסודות קפלה צלבנית שנקראה על שם אגידיוס הקדוש. חלקים מהיסודות שולבו במסלול ההליכה של המבקרים.

מדרסה ממלוכית ביסודות העמוקים תוחמת חלק מהמתחם. המדרסה היא בית ספר דתי־איסלמי שבו למדו ארבע אסכולות פרשניות של האסלאם הסוני. בחלל המערבי מוצג דגם חשמלי של הר הבית בימי המקדש השני, שעיצב הרב זלמן קורן.

בזמן החפירות הראשונות נוצר מעבר צר לאורך הכותל כדי למנוע פגיעה בחללי המחייה שמעל. ברצפתה נחשפו חלונות שמציגים אבנים שנפלו בזמן החורבן ושרידים של חנויות צמודות לכותל. המנהרה מסתיימת בשרידי בור מים קדום מהתקופה החשמונאית.

עד 1996 לא הייתה למנהרות יציאה קבועה, והמבקרים חזרו באותה דרך. פתיחת מוצא צפוני בבריכת הסטרותיון ב־1996 יצרה מחלוקת פוליטית קשה. הווקף והציבור המוסלמי ראו בכך חדירה תחת הר הבית. ההחלטה לפתוח את היציאה הובילה למהומות הקשות בספטמבר 1996, שבהן נהרגו עשרות בני אדם. מאז הפתח משמש יציאה עיקרית, אך בתקופות מתיחות הוא נסגר. משרד החינוך לא איפשר עד 2009 ליציאות תלמידים דרך המנהרה.

ב־2009 נפתח חדר גדול בשם "היכל התקופות". החדר חשוף לתקופות שונות: רצפת בית ראשון, מתקני מים מבית שני, קירות רומיים ולטרינות (שירותים), שרידים מוסלמיים, צלבניים וממלוכיים. החפירה נדרשה לחיזוקים מיוחדים כדי למנוע התמוטטות הקירות.

החפירות ממשיכות מדי שנה. בין התוכניות: חפירות בחלק המערבי לחשיפת שרידי חאן מן התקופות הצלבנית או הממלוכית; חפירה תחת אולם הכניסה לחשיפת בית מרחץ רומאי; והרחבת חפירות דרומה מתחת לרחבת התפילה עד לגן הארכאולוגי. בנוסף מתוכננים שינויים לנגישות, כולל רמפות ומעלונים והרחבת מעבר צר כדי להכניס כיסאות גלגלים.

תמונות המראות מקווה טהרה, הכניסה לאולם ההרודיאני, הרחוב המרוצף, אבני בליסטרה, מנהרת המוצא ונשים מתפללות במנהרות.

מנהרות הכותל הן מערך של חדרים ומנהרות מתחת לרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים. הן נמשכות לצד הכותל המערבי. המבקרים הולכים במסלול ולומדים על ההיסטוריה של המקום.

הכניסה היא מקצה צפון רחבת הכותל. המנהרות עוברות מתחת לבתים ומחברות בין מקומות עתיקים. יש שם בורות מים, מבנים ישנים, מחצבה ותעלה עתיקה.

בעבר היה בעמק עמוק שנקרא הטירופיאון. הממלוכים (שלטון מוסלמי בימי הביניים) העלו את מפלס הרחובות. הם בנו תקרות וקמרונות מעל העמק. כך חלקים מהעיר נשארו תחת האדמה והפכו למנהרות.

חוקרים אירופים חקרו את המנהרות במאה ה־19. החפירות נעצרו בזמן מלחמות וחודשו אחרי 1967. מאז הוצאו אבנים ועפר והרבה פריטים נחשפו. היום המקום פתוח למבקרים ומנוהל על ידי הקרן למורשת הכותל.

יש תעלת מים עתיקה מתחתית המנהרות. היא מנקזת מים ומובילה אותם כנראה להר הבית ולמצודה ישנה. הורדוס אחר־כך שינה את המבנה ובנה בריכה כדי למנוע הצפות.

הבריכה הזו בנתה הורדוס. היא קטנה יחסית והייתה מאגר מים לתחומי המצודה. היום רואים חלק ממנה במרתף מנזר וחלק במנהרות.

שער זה נחשף במאה ה־19. חוקרים חושבים שבתקופות קדומות שימש מקום תפילה יהודי. פריצתו ב־1981 גררה מחלוקות פוליטיות, ולכן החזירו את הקיר.

זה אולם גדול מתחת לשרידי גשר ישן. הוא עשוי אבנים גדולות ומחזק את התמונה של מה שהיה כאן בזמן בית שני. נמצאו בו גם אבנים שנועדו להשליך בכיוון האויבים בזמן קרבות.

במקום נמצאה מחצבת אבן שבה חצבו אבנים ענקיות לבניית הכותל. זה הראה שאבנים נחצבו במקום ולא רק במערה רחוקה.

הכותל הוא קיר גדול שתמך בהר הבית שנים רבות. אנשים נותנים לו חשיבות דתית. המנהרות מגלות נדבכים ענקיים של אבנים, כולל אבנים שמשקלן עצום.

ליד הכותל עבר רחוב גדול מרוצף באבנים חלקות. הרחוב שימש לעלייה להר הבית ולחנויות. בחלקים הרחוב עמוק מתחת לפני הקרקע.

עד 1996 לא הייתה יציאה קבועה, והמבקרים חזרו על עקבותיהם. פתיחת יציאה בצפון ב־1996 עוררה מהומות קשות. מאז היציאה משמשת לצאת מהמתחם ברוב הזמן.

חדר שנפתח ב־2009 מציג שכבות רבות של היסטוריה: רצפת בית ראשון, מתקני מים מבית שני, קירות רומיים ושרידים צלבניים וממלוכיים.

החפירות נמשכות. מתכננים לחפש דרומה ולחשוף עוד שרידים. רוצים גם לשפר את הנגישות עם רמפות ומעלונים.

בתמונות אפשר לראות מקווה טהרה, את הכניסה לאולם גדול, את הרחוב המרוצף ואת מנהרת המוצא.