מנוואטו-ונגנאוי

מנוואטו-ונגנאוי (Manawatu-Wanganui) הוא חבל בחלקו הדרומי של האי הצפוני של ניו זילנד. שטחו כ-22,206 קמ"ר והוא בית ל-226,100 תושבים.

השם נגזר משני נהרות גדולים הזורמים בחבל: מנוואטו בדרום, וונגנאוי בצפון. הוונגנאוי הוא הנהר הארוך בניו זילנד, וניתן לשוט בו לאורך כולו.

במזרח החבל נמצאים כמה הרי געש בולטים, בין השאר רופאהו, רנגיטיקי וונאגנואי. כשביעית משטח החבל מוגדרת כפארקים לאומיים או כשמורות טבע. פארק טונגרירו הוא הגדול בחבל, והוא היה גם הפארק הלאומי הראשון שהוכרז בניו זילנד.

בעבר רוב השטח היה מכוסה יערות. במאה ה-19, עם התיישבות אירופאית, נכרתו יערות רבים לטובת תעשיית העץ, וחלק מהאדמות הפכו לשטחי מרעה לכבשים. כיום מתקיימים מאמצים לשיקום יערות, בעיקר בשטחים המוגנים והפארקים.

מבחינה מנהלית החבל מחולק לשבע רשויות אזוריות: שישה מחוזות ועיר אחת. חלק מהמחוזות, רנגיטיקי, רואפהו וטררואה, חולקים גבולות עם חבלים שכנים. בנוסף, כ-30% ממחוז סטרטפורד שבחבל טראנאקי נמצאים בתוך תחומי החבל.

אוכלוסיית החבל מונה כ-226,100 תושבים על שטח של 22,206 קמ"ר.

מנוואטו-ונגנאוי הוא אזור בדרום האי הצפוני של ניו זילנד. השטח גדול, 22,206 קילומטרים רבועים (מדד לשטח). גרים שם כ-226,100 אנשים.

השם בא משני נהרות גדולים. אחד נקרא מנוואטו. השני נקרא וונגנאוי. הוונגנאוי הוא הנהר הארוך ביותר בניו זילנד. אפשר לשוט בו לכל אורכו.

ממזרח יש הרים געשיים. הר געש זה הר מיוחד שנוצר בגלל פעילות בתוך האדמה. חלק מהשמות הם רופאהו ורנגיטיקי.

כחלק מהאזור יש פארקים לאומיים. פארק טונגרירו גדול וידוע, והוא היה הראשון שהוכרז בארץ.

לפני הגעת האירופאים הרוב היה יער. במאה ה-19 כרתו עצים והשתמשו בחלקים כמרעה לכבשים. היום מנסים לשקם את היערות.

יש שבע רשויות באזור, שישה מחוזות ועיר. כ-30% ממחוז סטרטפורד נמצא גם בתוך החבל.