מנורת לבה

מנורת לבה היא גוף תאורה דקורטיבי המשמש בעיקר כקישוט.

המנורה בנויה מנורה חשמלית ומכל זכוכית שמכיל שמן, שעווה וקפיץ מתכתי. כאשר הנורה פועלת היא מחממת את תחתית המכל ואת הקפיץ.
בטמפרטורת החדר השעווה צפופה מעט יותר מהשמן, אך כשהיא מתחממת היא מתרחבת יותר מהשמן. כתוצאה מכך צפיפות השעווה יורדת והיא נמסה.
חתיכות שעווה מותכת עולות מעלה בתוך המכל. בקצה העליון הן מתקררות, צפיפותן עולה, והן שוקעות בחזרה. המחזור הזה יוצר תנועה מתמשכת של בועות.
זוהי דוגמה לתופעת ההסעה (תנועת נוזלים שנגרמת משינויי חום וצפיפות). הפרש הטמפרטורות בין בסיס המכל לבין קצהו הוא רק כמה מעלות.
קפיץ המתכת בבסיס עוזר לאחד בועות שוקעות. המנורה פועלת בדרך כלל בטמפרטורה של כ-60 מעלות צלזיוס. אם הנורה חמה או קרה מדי, המחזור ייפסק.
תנועת השעווה נראית כאוטית; המראה המזכיר לבה העניק למנורה את שמה הפופולרי.

מנורת הלבה הומצאה בשנות ה-60 על ידי אדוארד קרייבן ווקר. הוא הציג את המנורה בתערוכת סחר בהמבורג ב-1965.
ווקר רשם פטנט בארה"ב ב-1968 (פטנט מס' 3,570,156). בשנות ה-90 מכר את זכויותיו, וחברת "מת'מוס" המשיכה בייצור דגמים דומים.

מנורת לבה היא מנורה יפה שאנשים שמים כקישוט.

יש בה נורת חשמל ובקבוק זכוכית עם שמן, שעווה וקפיץ. הנורה מחממת את תחתית הבקבוק.
השעווה נמסה כשהיא חמה. היא מתרחבת והופכת לקלה יותר מן השמן.
צפיפות (כמה דחוס החומר) יורדת כשהחומר חם. אז השעווה עולה מעלה.
בקצה היא מתקררת וחוזרת לשקוע למטה. זה קורה שוב ושוב ויוצר בועות זזות, כמו לבה.
המנורה צריכה להיות חמה קצת כדי לעבוד, בדרך כלל בסביבות 60 מעלות צלזיוס.

מנורת הלבה הומצאה בשנות ה-60 על ידי אדוארד קרייבן ווקר. הוא הציג אותה ב-1965.
מאז חברות ייצרו אותה בשם "לבה לייט" וחברת "מת'מוס" ממשיכה לייצר דגמים דומים היום.