מנזר גלסטונברי

מנזר גלסטונברי בשומרסט באנגליה נחשב על ידי חלקים מהכנסייה ל"הכנסייה הנוצרית העתיקה ביותר על פני האדמה". טענה זו מתבססת על דיווחים על התיישבות נזירים במקום כבר בשנת 63, ועל האגדה של יוסף הרמתי (ישועי מחבל ארמתי) שביקר באי אבלון, הביא את הגביע הקדוש (כלי קדוש מהאגדה) ונטע שם שיח דרדר.

כבר במאה ה-8 הוקמה בכפר כנסיית אבן (712), ושרידיה הם חלקו המערבי של המנזר. בגלים של פלישות בדידות, המנזר נהרס במאה ה-9 על ידי הדנים. במאה ה-10 דנסטאן הקדוש הרחיב את הכנסייה והנהיג את החוקים הבנדיקטיניים (כללי נזירות של מסדר בנדיקטוס), לפני שהתמנה לארכיבישוף קנטרברי בשנת 960.

במהלך ימי הביניים נקברו כאן מלכים חשובים, ובהם אדמונד הראשון ואדמונד השני. אחרי הכיבוש הנורמני של 1066 המנזר התפתח מאוד; עד 1086 הוא היה מהמנזרים העשירים ביותר באנגליה. אנרי מבלואה הזמין את ההיסטוריון ויליאם ממלמסברי לכתוב את דברי ימי המנזר ב-1125. בספר זה שולבו אגדות שעזרו למשוך עולי רגל.

שרפה ב-1184 נגעה בחלק מהמבנים. ב-1191 נטען כי נמצאו קבריהם של המלך ארתור והמלכה גווינביר, בקופסת עץ אלון עמוקה, עם אותן כתובת שמתייחסת לאבלון. חמש שנים לאחר מכן ניסו להחיל בישופות על המנזר, אך הנזירים התנגדו. את הזכויות של הבישוף החזירו רק ב-1219.

ב-1278 אדוארד הראשון והמלכה אלינור קידשו את הקבורה המחודשת של ארתור והגבירו את חשיבות המנזר, שעמד אחרי וסטמינסטר. חפירות גילו מטבח גדול ושאר שרידים המראים על אורח חיים עשיר, וכן דירה שנבנתה לביקורו של המלך הנרי השביעי. בזמן מלחמות השושנים נבנתה חומה להגנה.

ב-1539, במסגרת פירוק המנזרים בידי המלך הנרי השמיני, נכסי המנזר הוחרמו וראש המנזר ריצ'רד ויטינג הוצא להורג באשמת בגידה. ב-1908 רכשה הכנסייה האנגליקנית את ההריסות, וב-1924 החלו עליה לרגל מודרנית אל השרידים. העלייה לרגל מתקיימת כעת בסוף השבוע השני של יולי, ומושכת מבקרים ומאמינים מאירופה.

השרידים של הכנסייה הגדולה וקפלת הגבירה הם מבנים רשומים מדרגה I ומונומנטים. הם נמצאים בפארק פתוח בשטח 150 דונם, הכניסה בתשלום. בית השער מהמאה ה-14 שוחזר ב-1810, ובניין האסם של המנזר משמש כחלק מ-Somerset Rural Life Museum.

אורכה של הכנסייה הגדולה כ-67 מטרים ורוחבה כ-14 מטרים. שרדו קשתות של הטריפוריום (רצף קשתות פנימיות), וקומת תאורה (clerestory, קומה עם חלונות גבוהים להארת החלל הפנימי). חלקים אחרים שנשארו כוללים קירות חיצוניים, פריטים מהספינה ומשקופים של קפלת סנט מרי וקפלת הגבירה.

מטבח האב, בניין מתומן מהמאה ה-14, נחשב לאחד המטבחים השמורים ביותר באירופה. הוא נתמך בתמיכות מעוגלות ובו ארבעה קמינים מקושתים עם פתחי עשן. המטבח היה צמוד לבית האב, שבגובהו הגיע כ-24 מטרים, ואשר שרדו ממנו רק קטעים.

בתוך חומות המנזר עומד בית המנזר (Abbey House), ששימש עד 2018 כמקום מפלט לדיוקסיה של באת' וולס. המבנה נבנה בסגנון גותי טיודור בשנים 1829, 1830 על ידי ג'ון באקלר עבור ג'ון פריי ריווס, והוא נבנה מאבני שרידי המנזר. הבית פתוח לעיתים לאירועים והוא משמש למטרות ניהוליות וקירבה למבנה המנזר.

מנזר גלסטונברי הוא אתר עתיק באנגליה. מנזר הוא מקום שבו חיים נזירים.
יש אגדה שיוסף הרמתי הביא לשם את הגביע הקדוש. לפי האגדה הוא נטע שיח דרדר.

במקום הייתה כנסייה כבר ב-712. האזור נפגע בידי הדנים במאה ה-9.
במאה ה-10 דנסטאן שיפר את המנזר והביא כללים לנזירים (חוקים בנדיקטיניים).
במנזר נקברו גם כמה מלכים חשובים.

לאחר 1066 המנזר הפך לעשיר ומפורסם. ב-1125 נכתבו סיפורים שעזרו למשוך מבקרים.
בשנת 1184 פרצה שרפה שנזקה למבנים. ב-1191 נטען שמצאו את קברו של המלך ארתור.
ב-1278 המלך אדוארד והמלכה אלינור ארגנו קבורה מחדש במקום.

בשנת 1539 המלך הוציא לפועל את פירוק המנזרים, והמנזר נלקח ממנו. ראש המנזר הוצא להורג.
מאוחר יותר, ב-1908, הכנסייה קנתה את ההריסות. ב-1924 החלו שוב עליות לרגל.
כיום מבקרים מגיעים בכל יולי לטקסים דתיים מכל הכנסיות.

השרידים עומדים בתוך פארק גדול של כ-150 דונם. הכניסה בתשלום.
יש פה שער מהמאה ה-14, אסם ישן ומבנים מרשימים.
האורך של הכנסייה כ-67 מטרים. נשארו חלקים מהקירות, הקשתות וחלונות גבוהים להארה.

המטבח של האב הוא בניין מתומן מהמאה ה-14. הוא שמור היטב.
בפנים יש ארבעה מקומות בשריפה גדולים עם פתחי עשן על הגג.
המטבח היה מחובר לבית האב הגבוה ששרדו ממנו רק קירות.

בתוך החומה עומד בית המנזר (Abbey House). הוא שימש כמרחב לפעילות דתית עד 2018.
הבית נבנה ב-1829, 1830 בסגנון גותי טיודור על ידי ג'ון באקלר.
אבני בית זה הגיעו משרידי המנזר הישן.