מנזר מר סבא

מנזר מר סבא (בערבית: دير مار سابا) הוא מנזר נוצרי-יווני-אורתודוקסי בצוק על מדרון נחל קדרון, בצפון מדבר יהודה, בתחומי שטח C. המנזר קרוי על שם סבאס, נזיר (אדם שחי לפי חוקי דת ומוקדש לתפילה ולעבודה) ששימש כמייסד ופעל באזור במשך כ-1,500 שנה.

סבאס נולד בקפדוקיה ב-439, הגיע לירושלים ב-456 והקים סביב מערתו קהילה של נזירים. המנזר החל כלאורה (צורת מגורים נזירית שבה יש מערות ובניינים משותפים) בשנות ה-480, וב-501 נחנכה בו כנסיית מריה תיאוטוקוס. טיפיונו של המנזר, הטיפיקון, ספר הוראות לתפילות ולחיי המנזר, הפך למודל חשוב שנקרא לעיתים "טיפיקון ירושלים".

המנזר עבר תקופות קשות ושיקום לאורך הדורות. ב-614 נפגע בפלישה הפרסית ושוקם ב-629; הותקף ונבזז ב-796, שוקם ונבצר במאה ה-9. בתקופות הצלבניות נעשו בו בניות והוקמו חומה ומגדל שמירה. צלאח א-דין לא פגע במנזר, אך ביברס הורה להרוס אותו ב-1269; הוא שב ונבנה. ב-1504 נקנה על ידי נזירים סרבים, ובמאה ה-19 עבר שיפוץ נרחב בתרומות מרוסיה.

במהלך המאה ה-19 שופץ המנזר בחלקו הגדול, וחלק מהתיאורים של מבקרים כמו מארק טוויין נותנים תמונה על חיי הנזירים אז.

נכון ל-2011 חיים במנזר כ-15 נזירים. המנזר אינו מחובר למים, חשמל או טלפון. הנזירים חיי יום מאוד מסודר: קימה חצי לילה ותפילות של 4, 5 שעות, עבודה ומלאכה, ארוחה אחת עיקרית בשעה עשר וחצי, ותפילות ולימוד בצהריים. יש איסור להחזיק כסף, ורק נזירים בתפקידים מיוחדים מטפלים ברכישות.

סבאס מת ב-5 בדצמבר 532 ונקבר במנזר. יש עדויות קדומות שהגופה נשמרה ללא רקבון (האמנה בקרב נזירים ומסורת), וב-5 בינואר 1964 הוחזרה גופתו ממחסן בוונציה על ידי האפיפיור פאולוס השישי והיא מוצגת בארון זכוכית במנזר. קיימות עדויות סותרות על מסעות העצמות בימי הביניים.

המנזר מקפיד על חוק ישן שאוסר כניסת נשים לתוכו; הן יכולות להיכנס למגדל הנשים הסמוך ולהתבונן משם. לאורך ההיסטוריה היו ניסיונות לעקוף את הכלל, אך רובם נכשלו.

המנזר אסף כתבי יד נדירים, עותקים של חלקים מהתנ"ך והברית החדשה, איגרות מהמאות ה-7, 12 וגם עותקים של הומרוס. רוב ספריית המנזר הועברה למטה הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בירושלים בשנות ה-70.

בשנת 1958 נמצא במנזר מכתב המכונה "מכתב מר סבא", שאולי מכיל תוספות לא ידועות לבשורת מרקוס. חקירות ופרסומים מפוקפקים גררו חילוקי דעות, וחלק מהחוקרים חושדים בזיוף.

מקטעים שנכתבו על פלימפססט, מגילת קלף שעברו עליה כתיבה מחדש, מיוחסים לחלקים מקוריים של ארכימדס שמקורם באזור ירושלים במאה ה-13. פלימפססט זה היה במנזר ומאוחר יותר הועבר לאגיה סופיה; הוא כולל כתבים חשובים של ארכימדס שלא שמרו מהם עותקים רבים.

ב-1847 הוסר בכנסיית המולד כוכב כסף שהסמיל את מקום הלידה לפי המסורת. יש הערכות שהכוכב הועבר למנזר מר סבא, אך עקבותיו אבדו. הסרת הכוכב הייתה אחד מהגורמים למתיחות דתית שנגעה אף לאירועים גדולים באזור.

מנזר מר סבא יושב על צוק בנחל קדרון, במדבר יהודה. המנזר קיבל את שמו מסבאס, נזיר (איש דתי שמתגורר במנזר) שהקים שם קהילה לפני הרבה שנים.

סבאס נולד ב-439 והגיע לירושלים ב-456. סביב מערתו התאספו נזירים ויצרו מקום מגורים שמכונה לאורה (קבוצת מערות ובניינים לנזירים). ב-501 נחנכה כנסייה במנזר.

המנזר ידוע בטיפיקון שלו. טיפיקון זה הוא ספר הוראות לתפילות ולחיי היומיום של הנזירים. הוא השפיע על האופן שבו נזירים אחרים התנהלו.

המנזר נפגע ב-614 ונבנה שוב ב-629. במהלך השנים הותקף, נבנה, וקיבל תמיכה מחסידים שונים. בימי הצלבנים בנו בו חומות ומגדלים. המנזר עבר שיפוצים גדולים במאה ה-19 בעזרת תרומות מרוסיה.

נכון ל-2011 חיים שם כ-15 נזירים. אין שם מים וחשמל ציבוריים. הנזירים מתעוררים באמצע הלילה לתפילות ארוכות, עובדים ועושים ארוחה עיקרית אחת ביום בשתיקה.

סבאס מת ב-532 וקברו נמצא במנזר. לפי אמונתם של הנזירים, גופו נשמר במשך זמן רב. ב-1964 הוחזרה גופתו ממחסן בוונציה והיא מוצגת במנזר.

בחוק המנזר נשים אינן נכנסות פנימה. יש מגדל מיוחד ליד הכניסה שבו נשים יכולות לצפות במנזר מרחוק.

הספרייה של המנזר הכילה כתבי יד נדירים, כולל חלקים מהתנ"ך וכתבים עתיקים אחרים. חלק מהספרים הועברו מאוחר יותר לירושלים.

במנזר נמצאו כתבים מיוחדים שקושרים אותם לחוקר מתמטיקה גדול בשם ארכימדס. גם סיפור על כוכב כסף מבית לחם קשור במנזר: הכוכב הוסר בכנסייה ושמועות אמרו שהוא הגיע למנזר, אבל לא נמצא יותר.