רבי מנחם מנדל מוויטבסק, המכונה "רבי מנחם מנדל מהורודוק" (1730, 8 במאי 1788), היה אדמו"ר בולט בדור השלישי לשושלת הבעל שם טוב. חסידות, תנועה יהודית רוחנית שהדגישה חוויית קרבה אל ה' ומנהיגות רוחנית של צדיקים, היוותה את מסגרת פעילותו.
נולד בוויטבסק בשנת 1730. אביו היה מקורב לבעש"ט והגיע עמו כבר בילדותו למעגלי חסידות. היה תלמיד מרכזי של המגיד ממזריטש, ופעל להפצת החסידות ברוסיה הלבנה ובאזור ליטא. לאחר פטירת המגיד הוכתר כמנהיג חסידי האזור לפי צוואתו של המגיד.
עם רבי שניאור זלמן מלאדי ניסה לפגוש את הגאון מווילנה, מנהיג הליטאים שהתנגד לחסידות, אך הפגישה לא יצאה לפועל.
ב־1777 עלה לארץ ישראל בראש כ־300 איש, אירוע שנקרא "עליית תלמידי הבעל שם טוב". בתחילה התגורר בפקיעין, עבר לצפת ובסופו של דבר התיישב בטבריה, שם ייסד מרכז חסידי ובנה מבנה תלת־קומתי ששימש את חסידיו, גם בזמן מגפת הדבר בשנת 1786. רבים הצטרפו אליו בדרך. רבי שניאור זלמן הצטרף בתחילה למסע, אך חזר בחו"ל לפי הנחיית רבי מנחם מנדל ורבי אברהם מקליסק כדי להנהיג את חסידי רוסיה הלבנה שם.
הוא השקיע את כל כספו ביישוב הארץ ובהחזקת עדתו, ונפטר בטבריה בשנת 1788. נקבר בבית העלמין הישן בחלקת תלמידי הבעש"ט. קברו שופץ בשנת 2013.
היה צנוע מאוד. נהג לחתום את מכתביו בתואר "השפל באמת". על מצבתו סירב שיהיו כתובים דברי שבח, ורק שמו נרשם. ראה חשיבות באיחוד קהילות ישראל, גם בין ספרדים ואשכנזים.
חיבר את "פרי הארץ", פירושים על חמשת חומשי תורה בדרך החסידות, ובו מכתבים לחסידיו שקראו לתמוך ביישוב בארץ. ספרים נוספים: "פרי העץ" ו"ליקוטי אמרים".
הותיר בן ובת. במחקר מודרני צויין שלפי מכתבים היו לו שני חתנים.
רבי מנחם מנדל מוויטבסק (1730, 1788) היה רב חסידי חשוב. חסידות, דרך דתית שמדגישה קרבה לאל ולעבודה רוחנית.
נולד בוויטבסק. ילדותו הייתה קרובה לחוגי הבעל שם טוב. למד אצל המגיד ממזריטש. אחרי מותו של המגיד הפך למנהיג חסידי באזורו.
בשנת 1777 עלה לארץ ישראל עם כ־300 איש. הם עברו לגליל. גר בפקיעין, בצפת ובטבריה. בטבריה בנה בית גדול שבו שהו חסידיו. נתן את כל כספו למקום ולחסידים.
נפטר בטבריה בשנת 1788. קברו בבית העלמין הישן שופץ ב־2013.
היה אדם צנוע מאוד. חיבר את הספרים "פרי הארץ", "פרי העץ" ו"ליקוטי אמרים".
תגובות גולשים