מנחם פרומן

הרב מנחם חי שלום פרומן (1 ביוני 1945, 4 במרץ 2013) היה רבה של תקוע, פעיל שלום ומשורר. הוא לימד בישיבות שונות, בהן מקור חיים, תקוע ועתניאל.

נולד בכפר חסידים. אביו יצא בשאלה. בצעירותו השתתף בתנועות נוער ובקיבוצים, ושירת בחטיבת הצנחנים בצה"ל. בזמן מלחמת ששת הימים לחם בקרב אום כתף. לאחר השירות למד באוניברסיטה העברית והחל תהליך של חזרה בתשובה (חזרה לשמירת מצוות ולחיים דתיים). למד בישיבות מרכז הרב והכותל, והוסמך לרבנות על ידי הרבנים שלמה גורן ואברהם שפירא.

כיהן כרב בקיבוץ מגדל עוז, לימד במכון מאיר ובהמשך בישיבת מקור חיים. כשכיהן כרב תקוע לימד גם חסידות וקבלה בישיבת ההסדר בעתניאל. בשנת 1996 קיבל פרס אבי חי. היה נשוי לרבנית הדסה פרומן ואב לעשרה ילדים. בסוף 2010 אובחן אצלו סרטן המעי הגס (מחלות של המעי), ובהמשך הוסיף לשמו את השם "חי-שלום". נפטר במרץ 2013. ארכיונו נתרם לספרייה הלאומית ב-2016.

פרומן האמין שהשורש של הסכסוך היהודי-ערבי הוא ברמה הדתית, ולכן פתרון בר-קיימא יגיע בעיקר באמצעות אנשי דת. הוא קידם הידברות בין דתיים יהודים ומנהיגים מוסלמיים, ואף ניהל שיחות עם מנהיגים של חמאס. מבחינתו, אנשים מאמינים יכולים לקבל הסדר שלא מממש מיד את חזונם, ולכן ראוי לשאת ולתת גם עם ארגונים דתיים.

הוא שימש איש קשר בין מנהיגים דתיים ישראלים למנהיגים מוסלמיים. השתתף בכנס מדריד (1991), נפגש עם יאסר ערפאת, עם מחמוד עבאס ועם מנהיגים אחרים. הוא היה היהודי היחיד שנאם בהלוויות אזרחים ערבים שנרצחו בשפרעם, והצטרף למחאות על חוסר חקיקה וחקירות באירועים אלימים. בפרויקטים משותפים הציג ב-2008 הצעת הסכם עם חמאס, שכללה הפסקת מעשי איבה ושחרור אסירים, והגיש אותה עם העיתונאי הפלסטיני חאלאד עמאיירי. פעילותו עוררה איומים וכעסים, והוא נמנה עם מנהיגי תנועת ארץ שלום.

לצד הידברותו עם ערבים, התנגד פרומן לפינוי יישובים יהודיים במסגרת הסדר עתידי. בהתאם לכך התנגד לתוכנית ההתנתקות ולקח חלק במאבק נגד פירוק גוש קטיף.

פרומן הדגיש את קדושת הקשר הזוגי לפי הקבלה (חלק מהתורה שמדבר על היחס בין אלוהים לנשמה). הוא קישר את החתונה לקשר דתי עמוק, והשתמש במאמרי זוהר בהרצאות ובטקסים. ביחס לשאלת הומוסקסואליות אמר דברים שהתעקשו על מסורתיות ונקט בפעולות מחאה בין-דתיות נגד מצעד הגאווה בירושלים. באירוע פומבי אחד אמר דבר שגרם סערה וחזר בו אחרי ימים.

הוא פרסם שירים בכתב העת משיב הרוח ושני ספרי שירה: "אדם מן האדמה" (1994) ו"דין וחשבון על השיגעון" (יצא לאחר מותו, 2015). בשנים האחרונות לחייו יזם מפגשי "תורה-שירה": שיעור על ספר הזוהר יחד עם הופעה מוזיקלית. לאחר מותו הוציאו בני משפחתו אלבום משיריו בשם "כנפי רוח", שבו השתתפו אמנים ידועים בהתנדבות, בהם שלמה גרוניך, אהוד בנאי וברי סחרוף. עסק גם בצורות אמנות אחרות.

הוציא ספרי שירה וכן אסופות שירים שיצאו גם לאחר מותו.

הרב מנחם פרומן נולד ב-1945 ונפטר ב-2013. הוא היה רב, איש דת שמלמד ומנהיג קהילה. הוא כיהן כרב ביישוב תקוע.

צעירו גדל בכפר חסידים. בצעירותו היה בקיבוץ (יישוב שיתופי). שירת בצבא בחטיבת הצנחנים. לאחר מכן חזר לדת, חזרה בתשובה (התחל לעבוד ולחיות לפי הדת). למד בישיבות והוסמך להיות רב.

הוא לימד תלמידים בישיבות שונות. קיבל פרס בשנת 1996. היה נשוי להרבנית הדסה והיה אב לעשרה ילדים. בסוף 2010 חלו אצלו בסרטן במעי, ושינה את שמו להוסיף "חי-שלום". הוא מת במרץ 2013. משפחתו נתנה את הארכיון שלו לספרייה הלאומית ב-2016.

הרב פרומן רצה לקדם שלום. הוא חשב שדיינים ואנשי דת יכולים לעזור להשיג שלום. לכן נפגש עם מנהיגים מוסלמיים, וגם עם אנשים ממחאה פוליטית. הוא דיבר עם מנהיגים חשובים וניסה למצוא דרכים להפסיק את האלימות.

הוא התנגד לפינוי יישובים יהודיים, ולכן נלחם נגד תוכנית ההתנתקות.

פרומן דיבר הרבה על חשיבות הנישואים. לפי רעיונותיו, החתונה היא קשר חשוב וקודש. הוא לא הסכים לנישואים בין אנשים מאותו מין. אמירה ציבורית שלו עוררה ויכוח, והוא חזר בו אחר כך.

הרב כתב שירים. פרסם שני ספרי שירה. ארגן מפגשי "תורה-שירה" שבהם היה גם מוזיקה. אחרי מותו הוציאו משפחתו אלבום עם לחנים לשיריו.

כתב ספרי שירה, וחלקם יצאו גם אחרי מותו.