מסע הצלב הרביעי

מסע הצלב הרביעי (1201, 1204) תוכנן לשחרור ירושלים על ידי מעבר דרך מצרים. האפיפיור אינוקנטיוס השלישי, ראש הכנסייה הקתולית, קרא למסע ב־1198. הצלבנים לא הגיעו לירושלים. באפריל 1204 הם בזזו ושרפו חלקים גדולים של קונסטנטינופול, בירת האימפריה הביזנטית.

בעקבות כישלון מסעי צלב קודמים, היו באירופה מחסור במשאבים ובתמיכה פוליטית. בוניפציו ממונפראט מונה למנהיג. ונציה הסכימה להעביר צי גדול, בראשות הדוג'ה אנריקו דאנדולו, ראש ונציה. הוונציאנים התחייבו להסיע 33,500 לוחמים ו‑4,500 סוסים, תמורת סכום כסף גדול.

רוב הלוחמים לא הגיעו לוונציה, והצלבנים זעמו כשהם נתקעו באי לידו עד שישלמו. כדי לכסות חובות, הוצע לתקוף את זארה (זאדר) בדלמטיה. זארה היתה עיר נוצרית וקתולית, אך ונציה ראתה בה איום מסחרי. הצלבנים כבשו את זארה, והאפיפיור הורה על החרמה זמנית של התוקפים.

הנסיך הביזנטי אלכסיוס הרביעי הציע כסף, חיילים ואיחוד בין הכנסיות בתנאי שיעזרו לו לשוב לשלטון. רבים מהצלבנים הסכימו והפליגו לקונסטנטינופול. היחסים בין היוונים והלטינים, נוצרים מערביים בעיקר קתולים, היו מתוחים מאז פילוג הכנסיות ב־1054.

אלכסיוס הרביעי לא הצליח למלא את הבטחותיו. הוא פקד להמיס חפצי ערך כדי לשלם את הצלבנים, וצעד זה עורר זעם בקרב התושבים. אלכסיוס הודח ונרצח, ואחד מחבורת המורדים, אלכסיוס החמישי, ניסה להגן על העיר. הקרבות והשריפות נמשכו, והמתח גבר.

ב־12 באפריל 1204 השתנו התנאים לטובת הצלבנים, והם פרצו לחומות. הוונציאנים עזרו מהים. העיר נכנעה, ונמשכה חמש‑עשרה שנים של ביזה ושוד. משמר הוורנגי, יחידת שומרים של הקיסר, התמודד בנחישות, אך לא הצליח למנוע את הכיבוש. אוצרות רבים נגנבו או הושמדו.

לאחר הכיבוש הוקמה האימפריה הלטינית של קונסטנטינופול, שחולקה בין הוונציאנים למנהיגי הצלבנים. רובם של הצלבנים לא הגיעו ארצה הקדושה. המסע החליש את כוח הצלבנות באירופה ועמק את הפילוג בין הכנסייה הקתולית לאורתודוקסית. פליטים ביזנטיים הקימו מדינות חדשות, כמו ניקאה וטרביזונד, והשלטון הלטיני נחלש במהרה. העיר חזרה לשליטה ביזנטית ב־1261.

כמאה שנים אחר כך ניסו כוחות נוצריים נוספים להיאבק בעות'מאנים, אך ללא הצלחה. ב־2001 וב־2004 האפיפיור יוחנן פאולוס השני הביע צער על מעשי המסע, והדבר נחשב כהבעת חרטה על הפגיעה בנוצרים מזרחיים.

מסע הצלב הרביעי (1201, 1204) נועד להגיע לירושלים. האפיפיור, ראש הכנסייה הקתולית, קרא לו.

הצלבנים תכננו לעבור דרך מצרים. ונציה הבטיחה להוביל ספינות רבות. הדוג'ה, ראש ונציה, היה אנריקו דאנדולו.

הרבה לוחמים לא הגיעו לוונציה. כדי לשלם חובות, הצלבנים תקפו את זארה. זארה היתה עיר נוצרית.

הנסיך אלכסיוס הבטיח כסף ותמיכה. בתמורה ביקש שיחזירו אותו לשלטון בקונסטנטינופול.

ב־1203, 1204 פרצו קרבות בקונסטנטינופול. העיר נשרפה ונבזזה. המשמר הוורנגי, חיילי השוער של הקיסר, לחם אמיץ.

ב־12 באפריל 1204 הצלבנים נכנסו לעיר. הם לקחו אוצרות רבים. האימפריה הלטינית הוקמה במקומה.

המסע לא החזיר את ירושלים. הוא גרם לשנאה בין נוצרים ממערב וממזרח. אחרי שנים, היוונים החזירו את העיר ב־1261. מאה שנים אחר כך האפיפיור יוחנן פאולוס השני הביע צער על האירועים.